ראיון מארק מארון: כבוד

הערכה יחזיר את המוזיקה לביופיק מוזיקלי כשהיא תגיע לבתי הקולנוע ב -13 באוגוסט. סיפורה של ארתה פרנקלין מלא בניצחונות, טרגדיות והמון שירים - שרבים מהם הפיקה לצידם של ג'רי וקסלר.

מארק מארון, המגלם את עיתונאי המוזיקה שהפך למפיק, דיבר איתו שיחת מסך על להיכנס לדמות ולגלות יותר על הזמרת האיקונית באמצעות תפקידו.

קריאת מסך: אתה משחק את ג'רי וקסלר, שהיה עיתונאי מוזיקה שהפך למפיק מוזיקלי. אתה יכול לדבר איתי על הקשר שלו עם ארתה פרנקלין (ג'ניפר הדסון)?

מארק מרון: אני חושב שג'רי היה בחור שזכה להערכה עמוקה של אמני ה- R&B. הוא יצר את המונח R&B, שהפך את המוסיקה לקרוסאובר מרשומות גזע למיינסטרים [. אבל אני חושב שהוא אהב את המוזיקה, ולכן כשהזדמן לו לעבוד עם ארתה, הוא ראה כישרון מדהים שלא ממש הובן.

כי היא עסקה בזה שנים רבות בקולומביה רקורדס, אבל היא לא הצליחה להשיג משיכה או למצוא את עצמה. קבלת ההזדמנות לאפשר לה לעשות זאת היה אחד הרגעים הגדולים בחייו של ג'רי, ומערכת יחסים זו נמשכה שנים רבות, במשך עשרות שנים. הם יצרו מוזיקה מדהימה ביחד, אבל אני חושב שזו הייתה מערכת היחסים המטפחת, התומכת, אך גם איתנה; דוחף אותה אך נותן לה את המרחב לעשות מה שהכריחו על כדור הארץ לעשות.

ג'ניפר הדסון נעלמת לחלוטין בתפקיד זה. היא ארתה פרנקלין, והיא נבחרה ביד על ידי ארתה עצמה. האם היה רגע בו צילמת עם ג'ניפר, שבו אתה פשוט מבין, "זאת ארתה פרנקלין?"

מארק מרון: הבנתי את זה מההתחלה. הייתה דרך שארתה דיברה, וברגע שאתה יודע את סוג החושך שהיא נשאה איתה וכיצד היא עברה בעולם ביחס לזה, והגברים בחייה. פגשתי את ג'ניפר רק כמה פעמים לפני הירי.

לג'רי וקסלר יש גם קריירה בעלת קומות. הוא הפיק המון להיטים. מה מצא לך מרתק בג'רי שהצלחת להביא למסך?

מארק מרון: בחור כזה, בעל אישיות גדולה וכמות מדהימה של שאפתנות התשוקה למה שהוא עושה, עדיין הייתה צריכה להיות דיפלומטית ושיתופית במקצת בהתמודדות עם אלה אגו. זה איזון מעניין, שיש לו בחור שיש לו כל כך הרבה שליטה בדרך, אבל מוכן להאציל ולרצות לשתף פעולה, ומוכן לשרת את הכישרון כמיטב יכולתו. וזה לא דבר של מה בכך. זהו כישרון מדהים בפני עצמו.

לייסל טומי עושה עבודה מבריקה בבימוי זה, ויש לה רקע בתיאטרון מוזיקלי. האם תוכל לדבר איתי על תהליך שיתוף הפעולה של העבודה איתה ועל סגנון הבימוי שלה?

מארק מרון: היא עסקה בכל הנוגע למוסיקה, גבר, ועניינה תשומת לב לפרטים הקטנים. אבל כשצילמנו את השירים האלה - כל אחד מהם, אבל אלה שהייתי שותף אליהם בשרירי השרירים - זה היה יום, אחי. אתה מצלם את השיר הזה ליום אחי או חצי יום.

היא יודעת מתי זה פוגע. היא הייתה די טובה איתי מההתחלה. לא היו הערות דמות, זה היה יותר כמו "נסה קצת ככה" או "אולי תעשה את זה ככה", אבל לא הרבה. היא שכרה את האנשים הנכונים, ושמחתי על הביטחון שלה בי. אבל הייתה תשומת לב רבה לצילום השירים האלה ולגרום לדברים האלה לצוץ.

במהלך תהליך הסרט, האם היה משהו חדש שגילית על ארתה פרנקלין שלא הכרת קודם?

מארק מרון: כן, בקושי ידעתי כלום. אז הכל היה חדש בשבילי.