אנימה הסבר: סרט קצר של נטפליקס, שירים וסיום משמעות אמיתית

פול תומאס אנדרסון ו-Thom Yorke של Radiohead חברו לסרט קצר חדש על נטפליקס, אנימה, וכמו הרבה מעבודותיהם של הזוג, זה מאוד פתוח לפרשנות. אנדרסון ויורק קוראים לזה "ריילר אחד", בהשראת הסרטים הקצרים והאילמים של פעם, אבל זה בעיקר קליפ מורחב.

אנימה זו לא הפעם הראשונה שהזוג עובד על פרויקט כזה, אלא היא האחרונה בשורה ארוכה של שיתופי פעולה בין PTA לרדיוהד. אנדרסון הוביל שלושה מהקליפים של הלהקה בעבר, בעוד הגיטריסט של רדיוהד ג'וני גרינווד כבש את כל סרטי הבמאי מאז 2007 יהיה דם.

עכשיו בנטפליקס, אנימה מהווה המשך הגיוני לשותפות היצירתית בין אנדרסון לחברי רדיוהד. בתוספת הצילום השופע של דריוס חונדג'י, זהו מסע חלומי דרך ראשו של יורק כפי שראה אותו אנדרסון. בעקבות נוסע בפראג, זה מסתובב לטיול מעורפל ובלטי שנושא בדיקה מעמיקה הרבה יותר.

לא החדשות

למרות ש אנימה אורכו רק 15 דקות, ואין לו נרטיב במובן הכי פשוט או מסורתי, הוא עדיין נופל יפה למבנה של שלוש מערכות הודות לאופן שבו הוא ממוסגר סביב המוזיקה של יורק, כאשר כל שיר מגבה חלק אחר של כַּתָבָה. הראשון, שנקרא "Not The News", הוא הקל מבין החבורה לעקוב אחריו.

אנימההסיפור של מתחיל ברכבת תחתית בפראג, שם אנו מתוודעים לגיבורו של יורק (בהתאם להשראת הסרט האילם, אף אחד בסרט לא מדבר, וגם לא לומדים את שמותיהם). כולם בסביבת יורק ישנים, והוא עצמו רק מתחיל להיסחף. אז מתחילים הריקודים, מעין מהלך חלומי, כמעט יושבני, המעביר את הטרטור האיטי למשרד בצורתו האמנותית ביותר. כולם לבושים באותם צבעים אפרוריים, מבצעים את אותה שגרה. זו הערה על להיות תקוע במירוץ העכברים, להיות חלק מהמערכת.

כמובן, אנימה זה לא ממש פשוט כמו זה. יש גם נוכחות של השחקנית האיטלקייה דג'אנה רונצ'ון, שתופסת את עינו של יורק ברכבת (והיא בת זוגו בחיים האמיתיים). יורק היא היחידה שלא מסוגלת לעבור את מחסום הכרטיסים, כלומר היא נעלמת מהעין. זה נותן לרצף הזה תחושה של געגוע וגעגוע, מדבר על הקשרים שאנחנו עושים - או לא - יוצרים עם הסובבים אותנו. "מי האנשים האלו?" יורק שר ברצועה הזו. הוא ממשיך: "אתה מתחיל באלימות / ואל תגיד כלום." בעודנו צופים בגופים האפורים חסרי השם חולפים על פניו, שאף אחד מהם לא שם לב שהאדם הזה לא יכול לעבור את מחסום (בזמן שיורק עצמו מנסה להחזיר תיק של נוסע אחר), הוא נקרא כפרשנות על החברה כעל כֹּל. זו ההצהרה של יורק על מה שקורה בעולם סביבנו - במיוחד מבחינה פוליטית - ואיך אנשים לא שמים לב. כל עוד הם בסדר, אז הם מסתובבים בסהרורי.

תְנוּעָה

יורק, שאינו מסוגל לעבור את המחסום, נמשך מהתחנה ויורד אל חור הארנב. עושה את דרכו דרך סדרה של הקרנות אמנות, יורק בסופו של דבר על לוח אפור נוטה. שוב מול קהל של אנשים לבושים בצבעים אפרוריים, הוא הוצא ללא הרף מאיזון על ידי הרצפה הנעה מתחתיו.

אם החלק הראשון של אנימה היה על השקט היומיומי, אז כאן אנחנו מוצאים את יורק נאבק לשמור על האיזון הזה, ובסופו של דבר מתמסר לגמרי. הוא "שָׁקוּעַ", כשהוא שר ב-"Traffic", והמוזיקה מגבירה את הקצב. זה נהיה יותר מתמזג טכנו, הכוריאוגרפיה של הריקוד הופכת קצת יותר פרועה ותוססת. זה משחרר. התיק נבעט הצידה. זה לוכד את המהות של העבודה שנגמרה, של יציאה לחגוג. גזרי עיתונים חולפים על פניו, כי אתמול זה חדשות ישנות. המילים של יורק הופכות יותר שטותיות - הוא שר על "כבד אווז" כאן - ובכל זאת נושאים את עיקר הנקודה, כשהוא לוחש "אתה חופשי."

שוב, יש גם את החשיבות של חלומות ליצירה הזו. אם "Not The News" עוסק במאבק הזה להירדם, אז "Traffic" מוצא את יורק נופל לתוכו. זה סוריאליסטי ומוזר, אבל זה גם עשוי להיות המקום היחיד שבו כל אחד מהעולם האמיתי באמת הגיוני.

מקהלת שחר

החלק האחרון של נטפליקס אנימה במקרה גם הטוב ביותר. זה המקום שבו שיתוף הפעולה של PTA ו-Yorke מתממש בצורה הכי מלאה ומשרת את המטרה הגדולה ביותר שלו, ושיש בו משהו קרוב לדומה לתנופה נרטיבית ממשית. מגובה בשיר "Dawn Chorus", הוא מוצא את יורק מתאחד עם רונצ'ון, האישה מרכבת התחתית.

יורק שר על "מעט אבק פיות / אלף ציפורים זעירות שרות," שמתנגן יפה עם כמה חלומי הסיקוונס הזה. הצמד מסתובב יחד ברחובות, משתלב עם מילים כמו "באמצע המערבולת / הרוח התגברה / ניערה את הפיח / מערימות הארובה / לתוך תבניות ספירלות / ממך אהובי / אני לוקח חתיכה קטנה / ושובר אותה."

זה ברצף הזה אנימה יש אווירה אמיתית של רומנטיקה, אם כי מעט מטושטשת. כשמסתכלים על זה מנקודת המבט של כל הלילה, אז זה הזוג שנשפך מהמועדון בשעות הבוקר המוקדמות. זה לוכד את התחושה הזו של לילה מושלם; של יצירת קשר אמיתי עם מישהו שאתה לעולם לא רוצה שייגמר. שוב, זה מתחבר בחזרה גם לחלומות: כשאתה אבוד כל כך לתוך חלום כל כך נפלא שאתה לא רוצה להתעורר ולאבד את הזיכרון שלו. אתה נלחם כדי להישאר ישן, אבל בסופו של דבר, יודע שאתה חייב. "זו ההזדמנות האחרונה" יורק מתאבל. "זו מקהלת השחר."

מה המשמעות של אנימה של נטפליקס

של נטפליקס אנימה לא סביר שיהיה משיכה למיינסטרים, אבל מעריצים של שניהם פול תומאס אנדרסון ותום יורק צריך למצוא הרבה לאהוב כאן. הבמאי הפך להיות מתחשב וחוקר בעבודתו (כמו עם המדהימה של 2017 חוט פאנטום), סגנון המשלים את הרעיונות הגדולים יותר שיורק מביא לשולחן אנימה.

תוך 15 דקות בלבד, זה של נטפליקס אנימה לוקח אותנו למסע: מהנסיעה לעבודה, למסיבה פרועה, ואז נשפך לרחובות בבוקר, עדיין לא מוכנים להתמודד עם המציאות שעומדת לפנינו. זה עובד ברמה די מילולית כמו זה, מייצג את החופש הקצר שמגיע עם יציאה לבלות ובילוי. זה גם קשור לחברה, והדרך בה אנו עוברים בה באופן פסיבי בעולמנו שלנו.

עם זאת, יורק התעסק יותר ויותר ברעיון של מדינות חלומות, ודיבר בעבר על השפעתו של קרל יונג עליו. ההשפעה הזו מורגשת מאוד ב אנימה. הכותרת מגיעה מהפילוסופיה של יונג עצמו; האנימה היא הצד הנשי הלא מודע של הנפש הגברית, שלדעתו באה לידי ביטוי בחלומות. יורק רואה לראשונה את רונצ'ון כשהוא מנסה לישון, ועכשיו הם ביחד כשהוא מחוסר הכרה. בחלומו של יורק, הגברי והנשי חוברו מחדש כמכלול אחד.

כשהשמש זורחת ויורק עולה על חשמלית בסוף הסרט, אנו מוזמנים לשאול אם כל זה היה חלום. זה נגמר כמו שהוא מתחיל, ואפשר מאוד להתחיל אנימה שוב ולהשמיע אותו בלופ, מה שמציע הערה נוספת של יורק על שגרת היומיום. ההבדל ב אנימהעם זאת, הסוף של זה הוא שבגלל הריקוד הארורי הזה עם האישה שעדיין יושבת מולו, יש לו במה להיאחז, במה לזכור, ואפילו במה להתעורר.

טריילר הפלאש: הסבר על באטמן's Bloody Cowl & Batsuit

על הסופר