ראיון לפיטר מק'קנה: Kin

משפחה, דרמת הפשע האירית המשודרת ב-AMC+, כבר ריגשה את המעריצים עם 6 הפרקים הראשונים שלה. התוכנית הכירה לצופים את משפחת קינסלה כשהם חווים את אחת הטרגדיות הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת, אחר כך חקרו את הדרכים השונות שבהן בוחרים חברי ההמון המלוכד שלהם להגיב בגלל זה או להחלים מהן זה.

הסופר והשותף ליצירה פיטר מק'קנה דיבר איתו רטט מסך על מה שהקאסט המדהים שלו מביא לשולחן וכיצד השיא מתחיל להעלות את ההימור עבור הקינסלה ואויביהם התמותה.

התפרצות מסך: אני כאן בשביל סיפור הפשע, אבל אני נשאר בשביל הדרמה המשפחתית. מאיפה כל הרעיון הזה בא משפחה?

פיטר מק'קנה: היה לי מזל גדול. פיתחתי עם אולפני ברון, והמנהל שעסקתי איתו נתן לי צ'ק ריק לכתוב מה שאני רוצה. "לך תכתוב כדי להראות שאתה רוצה לכתוב", היו דבריו המדויקים. התעניינתי בדרמה משפחתית כי אני אוהב דרמה משפחתית.

אני אוהב יְרוּשָׁה, אני אוהב את Brown, Peaky Blinders. אני חושב שזה פשוט סוג מבריק של תפאורה לדרמה. ערכתי מחקר על כנופיות באירלנד, ומה באמת הדהים אותי בזה כשהתחלתי לחפור בזה ובחיים שבהם הדמויות האמיתיות [הייתה] שאנחנו מתייחסים אליהם כאן קצת כמו כוכבי ריאליטי, איפה שהם בעיתונים, יש להם כינויים, הפוסטים שלהם באינסטה מופיעים בעיתון כאילו הם בחגים, כל הסוג הזה של דברים.

אנחנו מכירים הרבה מהם, אבל מה שבאמת הדהים אותי כשהתחלת לחפור בזה היה מאחורי הסוג הזה של חיים מבריקים, זוהרים, עשירים, זה היה כל כך הרבה טראומה. היית קורא על בחור ואחיו היו נהרגים, או שמישהו אחר היה מקבל מנת יתר, ואביו היה בכלא. פשוט הרגשת כאילו, כן, אני יודע שזה נראה נהדר, אבל אלוהים אדירים, החיים שלהם כל כך טראומטיים. חשבתי שהשילוב של המשפחה והפוטנציאל של הזוהר והטראומה ממש משכו אותי לזה יותר מכל דבר אחר.

אנחנו רואים את זה כמעט מיד כשהבן האובד, מייקל חוזר הביתה. זו ספירלה כלפי מטה לאחר מכן. צ'רלי קוקס מדהים בתור מייקל. גאתה מדבר איתי על צ'רלי קוקס והאיזון שהוא מביא לדמות עם הצד האפל של מייקל והפגיעות שלו?

פיטר מק'קנה: תראה, זה חלק ממש ממש קשה. ולעתים קרובות בהופעות, החלק הראוותני, האדם עם הסצנות הגדולות ועשה את גושי הדיאלוג וכל זה, מקבל את כל תשומת הלב. מה שיש למייקל הוא כל כך מעט לעבוד איתו והוא מרוויח מזה כל כך הרבה. זה פשוט מדהים כי מייקל הוא באמת דמות פנימית. הוא דמות פנימית, והוא קיים בסצנות אבל אומר מעט מאוד.

בכל פעם שאתה עם צ'רלי משחק את מייקל, פשוט אכפת לך מהבחור הזה. זה היה ממש מצחיק, כאילו מההתחלה, אנשים היו מסתכלים על דברים והם היו אומרים שהוא זה שהכי אכפת לו. למרות שהוא הבחור שיצא מהכלא, שיורה, שעושה את כל הדבר הזה, אבל הוא זה שאנשים חשו אליו, ואני חושב שזו פגיעות.

אני חושב שמה שמייקל מביא, או מה שצ'ארלי מביא למייקל, הוא רק פגיעות. אתה מרגיש עם האיש הזה. הוא מרגיש, בלי קשר לכל מה שהוא עשה, הוא מרגיש פגיע, והוא מרגיש רגשי. אני חושב שאנשים יכולים להתייחס לזה. היכן שדמויות אחרות קצת יותר עצבניות וחצוניות. זה כאילו הוא פשוט מביא אנרגיה אחרת לכל המשפחה.

אני חושב שזה באמת מעניין, וזה מדהים. ואז עם חבר צוות אחר שמגלם את מייקל, אני לא חושב שהוא היה עובד כמעט טוב. צ'רלי הוא מדהים. ממש לא ייאמן.

אם כבר מדברים על משפחה, גואתה מדבר איתי על איך ג'ימי (אמט סקנלן) ומערכת היחסים של מייקל נחקרת במהלך הסדרה?

פיטר מק'קנה: זה דבר מאוד מעניין בגלל הדברים שיקרו. זה היה איזון ממש טוב כי מה שאתה לא רוצה לעשות זה שאנשים חושבים שג'ימי הוא ספל. שג'ימי סובל את זה. מה שאמרנו היה, בין שלושתם, בין אמנדה [קלייר דאן], ג'ימי ומייקל, זה כמו השניים האחרים, בכל אחד מהמשולשים האלה, השניים האחרים הם האנשים שהם הכי אוהבים בעולם, בר יְלָדִים.

מייקל, מלבד בתו, שני האנשים שהוא הכי אוהב הם אמנדה וג'ימי. זה אותו דבר לגבי ג'ימי. זה אותו דבר עבור אמנדה. אלה האנשים, וזה גורם לזה להרגיש אמיתי. כאילו, זה מרגיש כאילו הם תמיד מסוכסכים.

קצת הרגשתי גם, דיברנו על סיפור רקע, וסיפור רקע יכול להיות די משעמם במובן מסוים כשהוא לא על המסך, אבל סיפור הרקע שלהם הוא שאמא שלהם נטשה אותם. הם גדלו תחת אבא מאוד מתעלל. ויש שני בנים שכמעט יש להם דברים כאלה, שבהם אתה עובר מלחמה ביחד, או שאתה עובר טראומה ביחד.

ג'ימי הוא המבוגר, [הוא] טיפל באח הצעיר, ורק יש להם קשרים מילדות. זה רק הקשרים שאי אפשר לשבור. עד כמה שהם פוגעים זה בזה, הם עדיין אוהבים אחד את השני יותר מהכל. אני חושב ששני המבצעים באמת מביאים את זה. אתה לא מרגיש שג'ימי הוא ספל או טפיחות. אתה מרגיש את הפגיעות שלו, אבל אתה מרגיש שהוא אוהב את מייקל ואתה מרגיש שמייקל אוהב אותו. יש פשוט הרבה, אני חושב, באמת, מאוד מורכבים במערכת היחסים הזו.

האם אתה יכול להקניט קצת את התוכנית של קלייר לקנינגהם (סיארן הינדס) כדי לשמור עליו קצת על עקביו?

פיטר מק'קנה: אני מניח ששלושת הפרקים הראשונים [הם] כמעט כמו הפרק הראשון. הם מביאים אותנו עד שהמלחמה תתחיל. אנחנו חוזרים לפרק רביעי, כמה שבועות לאחר מכן, ויש נורמלי חדש. חייהם השתנו לחלוטין, והם חיים תחת מצור. ובעצם מה שאיימון עושה, זה שהוא בוחר אנשים שהוא יכול לבחור, הורג מקורבים וזה, וסוחט את העסק שלהם, ומנסה לפתות אותם החוצה.

מה שבאמת אהבתי באמנדה, כדמות, זה שהשאר גדלו בעולם הזה. הם מכירים את חוקי הגנגלנד. ידיעת הכללים יכולה לפעמים להיות מגבילה. איפה היא נכנסת עם נקודת מבט רעננה. היא הולכת כאילו הם יושבים תחת מצור. היא זו שאומרת, "אנחנו חייבים להיות יותר חכמים ממנו. אנחנו חייבים לעשות את זה." והיא לוקחת גם את הבקבוק. שוב, זה סוג של דבר מטופש לעשות. זה כמו ההרג. זה ממש כמו לתקוע שוב את הדוב.

אתה הולך לקבל תגובה גדולה יותר. היא חושבת אחרת מהאחרים, וזה מה שנותן להם יתרון, אני חושב. כשיש לך מישהו עם נקודת מבט רעננה על העולם, ואמנדה באמת מביאה את זה.

זו גם תחילת הצמיחה שלה. עד כאן ראינו אמא מתאבלת, וזו ההתחלה שלה לגדול כי בפרק הראשון אף פעם לא רואים אותה בפגישות משפחתיות. אתה אף פעם לא רואה אותה סתם חלק מהדיון על עסקים. פתאום אתה רואה את זה משתנה ואתה יכול לראות אותה גדלה לנגד עיניך.

הביצוע של קלייר מבריק. אתה פשוט רואה את זה. יש סצנה שבה היא יושבת על ספה אצל ציפורי [מריה דויל קנדי], והם מנהלים שיחה. בזמן שמתקבלות החלטות, אתה חושב שזה קורה לה בסוף, וזה כאילו, היא נולדה עכשיו. עכשיו, זו היא כפושעת. והיא כמו אדם אחר מאשר בהתחלה.

אתה רואה משפחה הולך למספר עונות? יש לך סיפורים מסודרים למספר עונות?

פיטר מק'קנה: כן, אני כן. וכמו שאמרתי, אנחנו לא יודעים אם יהיו מספר עונות, אז אני לא רוצה להיות יותר מדי יומרני, אבל כבר התחלתי לעבוד על העונה השנייה. התקווה [היא] שנקבל עונה שנייה ובהחלט יש לי רעיונות לשלוש עונות. זו הייתה נקודת ההתחלה. אבל אני גם אוהב את העונה האחת שכמעט מרגישה שלמה בפני עצמה. אם אין, הוא גם יכול לחיות בעולם בפני עצמו ולהרגיש כמו סיפור בפני עצמו.

אבל כן, אני כן. אני חושב ואני מקווה שכשתגיע לסוף התוכנית, אנשים ירצו לדעת מה קורה ליד האנשים האלה. זה הדבר. אני מקווה שכך אנשים ירגישו כי זה הרעיון; אנחנו מגיעים לסוף, כמה דברים נפתרו. הרבה דברים לא נפתרים, הרבה דברים מוגדרים ונשארים פתוחים לעוד סיפור ועוד דינמיקה בתוך המשפחה הזו. אני מקווה שעד אז אנשים באמת מושקעים ונקבל את ההזדמנות לעשות הכל מחדש.

אמרת שלפעמים זה לא כל כך מעניין לא לראות את הסיפור האחורי בעמוד, אבל משהו שאני בהחלט רוצה לראות הוא הילדות של מייקל וג'ימי עם אביהם. האם זה משהו שנוכל לחקור בעתיד, אולי איפשהו בהמשך הקו?

פיטר מק'קנה: אני מקווה. הצגנו את אביו של ג'ימי, ובתקווה שאם נזכה לעשות את זה שוב, יש סיכוי שהוא יהיה הרבה יותר בתכנית, ותהיה לו נוכחות גדולה יותר בתכנית. זה יאפשר לנו לחקור את מערכת היחסים שלו עם הבנים שלו ומדוע הבנים שלו הם כמו שהם. למה הגברים האלה יצאו כמו שהם כי הבריון הפסיכופטי הזה היה אביהם ואמם עזבה.

לגדול בסוג כזה של בית, זה מאוד מאוד קשה. ההשפעה שיש לה על כולם במשפחה, מפרנק [איידן גילן] וציפורי ועד כולם, אתה יודע? זו תהיה התקווה שלי אם תהיה לנו ההזדמנות לעשות את זה שוב. היינו הופכים אותו להרבה יותר מרכזי וזה יאפשר לנו לחקור הרבה מהדברים שקורים במשפחה הזו.

פרקים חדשים של משפחה בכורה בימי חמישי בלעדית ב-AMC+.

תיאוריית משחקי סקוויד עונה 2: Gi-hun הופך לאיש החזית החדש