ראיון ג'ייסון בלום ודיוויד גורדון גרין: ליל כל הקדושים הורג

סוף סוף נגמרה ההמתנה עד שהטרור יחזור איתו להדונפילד, אילינוי ליל כל הקדושים הורגכשמייקל מאיירס בורח מהמלכודת שהטמנה לורי סטרוד באתחול מחדש של 2018 וממשיך בהשתוללות הרצחנית שלו. החזרה לנסיעה היא ג'יימי לי קרטיס, אנדי מיצ'ק, ג'ודי גריר, ג'יימס ג'וד קורטני, וויל פאטון, עומר דרסי, דילן ארנולד, צ'ארלס סייפרס, קייל ריצ'רדס וננסי סטפנס.

כדי לחגוג את יציאת הפרק החדש, רטט מסך השתתף בראיון שולחן עגול לעיתונות עם ליל כל הקדושים הורג כותב/במאי שותף דיוויד גורדון גרין והמפיק ג'ייסון בלום כדי לדון ברלוונטיות החברתית של הסרט ובפעולה הדממת יותר בהשוואה לסרט מ-2018.

אני יודע שמעריצים רבים, כולל אני, מתרגשים מאוד לראות אנשים כמו קייל ריצ'רדס ועוד ארגונים אוגנים חוזרים, אבל האם מישהו היה צריך לשכנע? ואיך אתה מרגיש לגבי מעריצים שקוראים לאנשים כמו ג'וש הארטנט ו דניאל האריס אולי תצוץ באחד הבא איכשהו?

דיוויד גורדון גרין: באופן מוזר, זה לא קרה, אף אחד לא היה צריך לשכנע. זו הייתה בקשה מצחיקה לפנות לאנשים ואני לא יודע שזה היה צפוי. צ'ארלס סייפרס פרש כבר שנים והצליח לשכנע אותו לחזור ולחזור על תפקיד שיצר לפני שנים כה רבות היה מרגש.

ועם קייל ריצ'רדס, זה פשוט כל כך כיף לחשוב שהיא הייתה בת שבע או שמונה כשהיא הייתה בסרט המקורי והנה היא משחקת את התפקיד הזה וגולשת להד של הדמות של לורי סטרוד. אין לנו כוונות גדולות לאף סוג של דמויות התקשרות נבונות ב-Halloween Ends, אבל אי אפשר לדעת, לפעמים הנוסטלגיה שלי מתגברת עליי אז נראה.

לסרט הזה יש קצת נושא על מידע מוטעה ועל האופן שבו מנטליות האספסוף משפיעה לרעה על קהילה. תהיתי אם זו הייתה תוכנית המשחק עבורכם, הרבה לפני שעיצבתם את הטרילוגיה הזו או שזה משהו שעלה בראשכם דרך אירועים עכשוויים או דרך התקשורת והחדשות?

דיוויד גורדון גרין: ובכן, צילמנו את זה לפני שנתיים, אז מעניין לחשוב על זה עם הפרספקטיבה הזו. כשסיימנו את הסרט והתחילו לקרות כותרות של נושאים דומים הרגשנו, "אוי, זה באמת רלוונטי".

ואז COVID קרה ושם אותנו על המדף במשך שנה ועכשיו בצורה מוזרה, עם התודעה הציבורית והמודעות והשיחות שאנשים מנהלים, אני מרגיש כמו ב דרך מוזרה שלקחנו סרט חותך ז'אנר והרגשנו שהוא נחת בתקופה של איזושהי רלוונטיות תרבותית שהיא מקרית אבל מרתק כיוצר סרטים להיות חלק מאלה דיאלוגים.

הרבה אנשים שמדברים על הסרט נהנים מכמה שהוא אלים וזה מרגיש כאילו ההרג באמת גדל ל-11 ואנשים אפילו מתקשרים לאלימות של הסרטים של רוב זומבי. הייתי סקרן, האם נוכל לדבר על העלאת הקצב, דיוויד, ואם אולי הרגשת שאתה לא הולך מספיק רחוק או שאתה מתחיל לפרוץ את הגבולות? כי זה באמת נהיה מסורבל.

דיוויד גורדון גרין: זה גם מאוד סובייקטיבי, בכניסה לסרט ובשלב התסריט, לא היו לנו כוונות לעשות סרט אלים מבחינה גרפית. זה בהחלט היה שאפתני ואגרסיבי מרמה לוגיסטית פיזית ופעלולנית, אבל זה לא היה עד שצילמנו את הסיקוונסים והבנו איפה למקם את המצלמה ולראות כמה יעילים היו חלק מאפקטי האיפור וההרג, שהתמזל מזלנו לעבוד עם אמן איפור ואפקטים גדול כמו כריס נלסון.

כשאנחנו בחדר העריכה, ואנחנו מנווטים לאן שהעדינות עשויה לחיות, פתאום העורך טים אלברסון ואני פשוט הרמתנו ידיים ואמרנו, "עדינות זה לא הסרט הזה. אולי זה יחזור אבל זה לא ב סרט בשם Halloween Kills. אז בואו פשוט נהנה עם זה. בואו ניתן לקהל משהו לצרוח עליו וגם לאכול פופקורן ונהנה בקולנוע".

כל כך הרבה פעמים בזכייניות של slasher אנחנו עוברים מסרט לסרט והורגים להרג ואנחנו לא באמת מתמודדים עם התוצאות לעתים קרובות במיוחד, במיוחד מנקודת מבט רגשית. תהיתי אם תוכל לדבר על התייחסות לזה בסרט הזה.

דיוויד גורדון גרין: אני כן מרגיש שאני נמשך ככותב ובמאי לוודא שיש ליבה רגשית לדמויות האלה וכפשטני וכאוטית ככל שחלק מהאלימות עשויה להיות וגרוטסקית ככל שתהיה, לעתים קרובות מתוך הכרה שבתוך המציאות של אלה דמויות. אני חושב ברגעים שבהם אנו מכירים במציאות הטראומה, וכפי שג'יימי יכול לדבר ברהיטות רבה עם שורדים מהאירועים האלה, מוודאים שיש רגעים שאנחנו באמת מרגישים את האנושות מתחת לפני השטח של הסרט הזה מִפלֶצֶת.

ליל כל הקדושים יש קיים בערך 40 שנה בערך, אז כשעסקתי בטרילוגיה הזו, מה היו האלמנטים שבאמת רצית ליצור שלא כל כך הפרידו ליל כל הקדושים מהסרטים האחרים, אבל סוג של מודרניזציה, ומה היו הדברים שבאמת חיוניים שעדיין רצית לשמור?

דיוויד גורדון גרין: ובכן, אני חושב שיש את ה-DNA החיוני של שלושה דברים: מייקל מאיירס, לורי סטרוד והנושא, הציון של ג'ון קרפנטר. אז עם שלושת האלמנטים האלה, עכשיו אנחנו יכולים לקבל את המוזות היצירתיות שלנו, אנחנו יכולים לקחת את ההשראות שלנו, אנחנו יכולים לנסוע לאן שנרצה עם נרטיב, כי המיתולוגיה שלנו קיימת עם שלושת היצירתיים האלה אלמנטים. אז בשבילי זה פשוט מגרש משחקים נפלא להיות מסוגל לקחת דמויות מורשת מסרטו של קרפנטר 78, כמה של הדמויות החדשות שיצרנו בסרט שלנו משנת 2018 וקחו אותן למסע נפיץ האדונפילד.

אני סקרן, בכל הנוגע להיבט הכתיבה, איך מסתכלים על משהו כמו הסרט הקלאסי של ג'ון קרפנטר ויוצרים דרך חדשה לאחר כל הסרטים האחרים האלה נוצרו כדי לקחת אותנו למסע למקום שבו בסופו של דבר נגיע למסקנה מספקת לסרט של לורי סַכָּנָה?

דיוויד גורדון גרין: ובכן ברגע שאתה מתגבר על ההפחדה של זה, כי אלה כמה נעליים כבדות למלא, ותבין שיש לנו את תמיכה של צוות נהדר מג'ייסון והחברים שלנו בבלומהאוס וכל הטכנאים שלנו שמקיפים אותנו, זה בעצם דני מקברייד ואני ומשתף פעולה חדש בכתיבה בכל אחד משלושת הפרקים בטרילוגיה שלנו מאת ג'ף פראדלי, סקוט טימס, כריס ברנייר ופול לוגאן.

באמת הדרכנו את התסריטים ודיברנו על ההזדמנויות היצירתיות והמכשולים, אתה תמיד יכול לכתוב את עצמך לפינה ואז אתה צריך מישהו להסתכל אליו ולהגיד, "אוקיי, עכשיו איך נצא?" בין אם זה מייקל שנלכד במרתף או לורי שנדקרה במרתף בטן, אלו כלים דרמטיים שהגענו אליהם כדי לנצל את הנרטיבים שלנו ואז עלינו למצוא פתרונות לפתח את הסיפור של כל אלה דמויות ולהפוך את הדמויות האלה, שהן כל כך איקוניות בשלב הזה, לדמויות מיתולוגיות שאנחנו כצופים, כמעריצים, כקהל, רוצים לחזור ל.

מונח המשמש בזיכיון הוא רוע טהור, אז בשביל ליל כל הקדושים הורג, מהו רוע טהור לפי כיוונך?

דיוויד גורדון גרין: רשע טהור. ובכן, מייקל מאיירס הוא המהות של הרוע, אתה יודע, יש מסיכה חסרת הבעה, חסרת רגשות שהוא לובש. זו לא מפלצת איומה מסורתית, זו מסכת כלום, וזה סוג של היופי שבה הוא שאנחנו יכולים להקרין את מה שאנחנו מפחדים ממנו, אנחנו יכולים להקרין את מה שהוא רוע עבורנו על מייקל מאיירס.

אז מייקל הוא המהות של הרוע הטהור, לורי היא המהות של הטוב הטהור ואז Halloween Kills הוא סרט שחוקר את הקו המטושטש. מה קורה כשהקהילה מתחילה לא להבין, להציג מצג שווא, לבלבל מה טוב, מהו רע? זה נחמד שיש את הקצוות שמגדירים טוב ורע והסרט הזה עוסק בזה, הבלבול והכאוס הזה.

ליל כל הקדושים הורג יגיע לבתי הקולנוע ולפיקוק ב-15 באוקטובר.