ראיון סט של 'משפטי חריכה': קי הונג לי מתאר את החריכה

בדצמבר האחרון Screen Rant היה חלק מקבוצה קטנה של חנויות שנבחרו לבקר בקבוצת אלבקרקי, ניו מקסיקו Maze Runner: The Scorch Trials. סוף סוף נוכל לחלוק את החוויה הזו איתך היום (אוגוסט. 12), החל מהראיונות שלנו עם שחקני המפתח של הסרט. בדוק שוב בהמשך השבוע לדיווח מלא על מה שראינו על הסט.

ועכשיו נפנה לשיחה עם קי הונג לי, הלא הוא מינהו, המנהיג לשעבר של הרצים, שאולי אתה גם מזהה מהתוכנית של נטפליקס קימי שמידט בלתי שבירה. בראיון שלנו עם הונג לי, אנו עוברים על האתגרים של ההמשך התובעני יותר פיזית, היתרונות והחסרונות של קריאה הרץ במבוך ספרים וסודות סגנון החריכה של Minho.

שמענו שהיו המון פעלולים בסרט הזה, עשית את עצמך?

קי הונג לי: יש לי. [צוחק]

איך זה הולך?

לא קל. זה ממש קשה. הסרט הזה בהחלט הרבה יותר תובעני פיזית מהראשון. הראשון שרצנו בריצה שהיה, אתה יודע, מתיש בפני עצמו, אבל היינו רצים על כמו קרקע שטוחה, אבל על זה אנחנו רצים כמו עליות תלולות כמו זה, וב גם חול. אז זה כמו קשה במיוחד, וגם עם הגובה הזה, אז זה מאוד תובעני פיזית.

האם יש לחץ שאתה צריך להיות המהיר ביותר?

הכי מהיר, הכי חזק, הכי גרוע, הכל.

לא עניין גדול.

לא נורא, כן. לא עניין גדול. אני פשוט עושה כמיטב יכולתי בניסיון לעמוד בקצב פיזי אבל זה היה קשה.

למעשה לא שאלנו אף אחד אחר, האם הם המשיכו את עניין הקעקועים... מהספר?

אה מהספר. תצטרכו לחכות ולראות…

רק תהיתי אם זה כמו עניין של יישום יומי?

אה, כן כן כן.

איך הייתה האינטראקציה עם האנשים החדשים על הסט?

זה היה טוב. אני מתכוון, אני חושב שבשבילם, אם הייתי בנעליים שלהם, הייתי די מפחד להיכנס לקבוצה שבה כולם מסתדרים והם עבדו עליך יודעים כבר על סרט ועכשיו אנחנו אפילו יותר קרובים אז הייתי נבהל לו הייתי הם, אבל אנחנו תמיד פתוחים לקבל אנשים חדשים ודברים כאלה. אז זה היה ממש טוב.

אין ערפול?

אין ערפול, אבל זה היה מגניב אם היה לנו דבר ערפול קטן. לא חשבנו על זה עד הסוף. אולי לפעם הבאה. אבל זה היה טוב אני מתכוון אממ, רוז הייתה נהדרת וג'יאנקרלו [אספוסיטו], איידן [ג'ילן] היו טובים. יש לנו את אלן טודיק על הסט, והוא מדהים בכל מה שהוא נמצא בו אז היינו מאוד מאוד מזל שכל השחקנים המדהימים האלה נכנסו ועושים את זה, אתה יודע, כמעט כמו הופעות אורח, בדרך. זה היה ממש כיף לאהוב לעבוד איתם ולראות איך הם ניגשים לעבודה כי לנו כקבוצה יש לנו תהליך משלנו, אתה יודע. אנחנו אוהבים להשתעשע על הסט וכאלה ולראות איך כמה מהחבר'ה האחרים, איך הם ניגשים לזה ודברים כאלה, זה מאוד מעניין לראות. אני לומד מהם הרבה.

כשחזרת בפעם השנייה, מה התרגשת לפתח עם הדמות?

אתה יודע שהראשון שלדעתי היה יותר על ביסוס של מינהו בתור הרץ, המנהיג של הרצים ודברים כאלה, אבל הפעם זה בערך... ובכן, הראשון שאתה מכיר מינהו הוא בערך כמו אחד המנהיגים אבל הוא מוריד את הרמז שלו מאלבי, אבל עכשיו אלבי איננו ועכשיו הוא לוקח את הרמז שלו מניוט ותומאס. אז זה מעניין לראות את השינוי במיקוד המנהיגות שלו אז תפקידו עכשיו הוא יותר פשוט לוודא שכולם בסדר ולהגן על כולם. לוודא, אתה יודע, תמיד יש דרך לצאת ממצב, כי אתה יודע שאנחנו, אנחנו תמיד נתקעים במצבים הרעים האלה, וכך תראה צד אחר שלו. בראשון כולנו ניסינו להכניס כמה שיותר חוצפניות וסוג של גישה סרקסטית כי זה זה מה שכל כך טוב בספרים ובמה שג'יימס כתב, אז ניסינו לעשות את זה אבל חלק מזה הצליח גזירה. אז הפעם אני מנסה להכניס כמה שיותר מזה, אז אני מקווה שחלק מזה יסתיים בגמר.

דיברת עם ג'יימס בכלל? האם הוא נתן לך תובנה כלשהי?

כן, הוא בסט הראשון ביקר כמה פעמים ובכל פעם הייתי מודה לו קודם כל על הכתיבה מינהו, תודה לו שכמו שהוא כתב בדמות אסייתית-אמריקאית שאני יכול לשחק אז אני מודה לו על זה חָשׁוּב בִּיוֹתֵר. ואז אני תמיד שואל, "איך אתה אוהב את הסט? הכל נראה מגניב?" הוא היה מאוד נדיב ותמיד אישר את מה שאנחנו עושים כאן ואת מה שאנחנו מנסים לעשות. הוא ביקר בסט שבועיים או שלושה אחורה ודיברתי איתו והוא אמר "כן אחי, אתם עושים עבודה נהדרת" וזה אומר לנו הרבה כי, זאת אומרת, הוא זה שיצר את כל הסדרה הזאת, הוא זה שהביא את הדמויות האלה אז בשבילו לתת לנו חותמת אישור זו המחמאה הכי גדולה שאתה יכול לקבל.

אתה יכול לספר לנו קצת על מה שאתה מצלם היום?

היום, אממ, זה. ואז פחות או יותר מה קורה אחרי זה. פחות או יותר, תומס עובר את כל העניין הזה ואז אנחנו סוג של קבוצה וממשיכים את המסע משם.

האם זה מכוון לפעולה? האם יש נשק מעורב?

קצת, אבל, ראיתם את כל העניין נכון? אתה נשאר כל היום נכון? (כולם: כן) בסדר. קצת אקשן אבל זה לא כמו ריצה מטורפת היום, וזה מעולה לדעתי. כן, אני רק צריך לנשום.

ואתם מזכירים לי, האם אתם משתמשים גם בשפה שיש בספרים בסרטים? השאק ודברים כאלה?

כֵּן.

קשה לשלב את זה?

לא כי גם אני די התחברתי לזה כשקראתי את הספרים. אז קצת ניסיתי לעשות את זה כמה שיכולתי בסרט הראשון אז עכשיו זה לא מרגיש מוזר בכלל. אני כל כך רגיל לזה וכאילו שהמוח שלי פשוט מתוכנת לחשוב כמו מיניו. זה חלק מהשפה שלי, ואני חושב שאולי תראה חלק מזה היום, אם אני לא טועה ולא נשנה את זה. כי לפעמים אתה לא יכול לקבל יותר מדי מזה כי זה לוקח... אתה רוצה ללכת על קו דק של לעשות יותר מדי מזה ולא לעשות את זה בכלל.

האם אי פעם אתה מחליק בטעות ואומר את זה מחוץ לסט והחברים שלך אומרים "על מה לעזאזל אתה מדבר?" על מה לעזאזל אתה מדבר?

כן, על מה לעזאזל אתה מדבר. לא, כי יש לי שפה משלי עם החברים שלי אז זה לא יהיה הגיוני אבל, כן.

האם אתה מתגעגע לקרחת ולמבוך?

אני לא מתגעגע למבוך. למרות זאת אני מתגעגע לקרחת כי היה חם ולח והיו הרבה חרקים וזה היה כואב. אבל במקביל במבט לאחור, זה באמת נתן את הטון עבור הסביבה וזה באמת עבד עבורנו. העובדה שהטמפרטורות והאקלים היו מושלמים לאיך שהגלייד יהיה. אז, עבורנו כשחקנים אנחנו די משתמשים בזה. החריכה הפעם אמורה להיות החריכה אבל זה ממש קר אז זה לא ממש עובד, אבל כן, אני מתגעגע לשמחת ההיבט הזה.

איך זה לעבור ממקום כל כך חם ולח למקום שפשוט קר ויבש?

ובכן, למזלנו לא היינו צריכים לעבור מהגלייד לאקלים הזה מיד. ובכן, אני מניח שבסיפור זה, אתה יודע שבסיפור זה החריכה אז זה ממש חם. זה לא היה נורא. כלומר, אני מלוס אנג'לס ואין לנו חורפים כאלה. התחיל לרדת שלג והיתה לי סוג של חרא והייתי כמו "אוי אלוהים, יורד שלג! לא ראיתי שלג מאז שהייתי ילד קטן! יורד שלג כאילו שלג באמת יורד". זה הרגיש כל כך מוזר לראות כמו שמיכת שלג, כמו שמיכת שלג טרייה אבל גם למחרת הכל נעלם. אני מניח שבאלבקרקי זה קורה הרבה, כאילו יורד שלג יום אחד וזה נעלם למחרת. אז זה היה די מרתק.

איזו עבודת מסך ירוק אתה עושה כאן בהשוואה לקודמתה?

הו, הלהבים היו רק מגרש חניה נטוש ובחלק מהצילומים הרחבים, דילן ואני היינו רצים והמצלמה הייתה פנו למעלה ובקצה החניון פשוט תראו את החניון המקומי הולך רק בזמן שעת הצהריים, נעצר באדום אוֹר. זה הכל היה רק ​​המבוך, הם פשוט מציירים את כל הדברים האלה. גם בקרחה נצבעו רק קירות וכל השאר. לזה יש עדיין כמות לא מבוטלת של מסך ירוק הייתי אומר אבל כן אולי לא כל כך, או אולי אני לא שם לב כל כך כי ביליתי בערך שבוע בחניון הזה בריצה. בילינו בערך חצי מהזמן בקרחת הגג שאתם מכירים ואנחנו כל הזמן מוקפים בדברי מסך כחול וכך כן. אני לא יודע אם זה אני או שאני לא שם לב, זה לא נראה כמו הרבה.

מה הרגע שאתה חושב, או כמה סצנות שבהן מעריצים שאוהבים את הדמות שלך ירצו להיזהר מהם?

כן מגניב כן. בהחלט... חדר האמבטיה הזה שמתרחש בספר עשוי להתרחש בסרט.

איך היה לצלם?

היה קריר, היה קר. כי אנחנו בחוץ ואנחנו רצים, אבל זה היה תרגיל מגניב לראות. זה אמור להיראות די מגניב. וכל האפקטים המיוחדים והדברים עם האור שיורד. Wink wink.

האם קראת קדימה בספרים?

אנשים אומרים לי דברים כמו, "אוי, הדמות שלך עושה את זה," אבל אני מנסה לא לעשות זאת רק בגלל שאני רוצה להיות במקום שבו הדמות שלי נמצאת מבחינת הלך הרוח. נגיד שנעשה את השלישי, ואז אקרא אותו ממש לפני שאקרא את התסריט כדי שאדע קווי דמיון, הבדלים, כי בדרך כלל יש. כי אם אני כל כך מסודר במה שיש בספר ואני קורא את התסריט והוא פשוט קצת שונה זה מבלבל אותי. אז אני אוהב להשתמש במה שקראתי בספר ולקרוא את התסריט מיד כדי שאוכל לבחור את הדברים האלה מהספר ולהשתמש בו כדי לשפר את הסיפור, ואם לא אני פשוט אשלח אותו לאשפה. אם אני מסודר זה מבלבל אותי.

השיער שלך נראה מדהים. איך מינהו מוצאת מוצר שיער ב-Scorch?

במבוך הייתי אומר שמינהו מוצא אותו ברפש של הכובע ופשוט לוקח אותו ו...

כי זה הרבה נפח...

ובכן ב-Scorch זה כל כך יבש שהוא פשוט מתלקח כי הוא לבש את זה ככה כל כך הרבה זמן.

-

Maze Runner: The Scorch Trials ייפתח ב-18 בספטמבר 2015.

בלייק לייבלי מגיב להפסקת המשחק של ריאן ריינולדס בהומור מיוחד