דיוויד פינצ'ר צודק, הג'וקר בגד בסובלים ממחלות נפש

טוד פיליפס לֵץ עורר כמות לא קטנה של מחלוקת עם יציאתו לאקרנים ב-2019, והביקורת של דיוויד פינצ'ר על כך שהסרט הוא "בגידה בחולי נפש" מהדהדת בצדק כמה מהתלונות הגדולות ביותר. למרות שהסרט לא מרגיש זדוני במיוחד בכוונתו, לֵץ, בהצגת הדמות הטיטולרית, עושה שירות רע למי שמתמודד עם מחלות נפש בחיי היומיום שלהם. פינצ'ר דיבר פנימה ראיון שנערך לאחרונה עם הטלגרף על הסרט בהתייחס לתפיסתו לגבי הדרכים שבהן השתנו הסטנדרטים ההוליוודיים למרות היותו מונע כסף באופן עקבי. פינצ'ר הרהר בחוויותיו שלו מועדון קרב (דומה ל לֵץ בחושך) בשנת 1999, שם הוא נתקל בדחיפה עצומה. לֵץ, טוען פינצ'ר, הוא סרט שהאולפנים לא היו לוקחים עליו סיכון לפני הצלחת סרט כמו של כריסטופר נולאן האביר האפל ב 2008.

לֵץ עוקב אחר סיפורו של ארתור פלק, ליצן-סלאש-קומיקאי חסר מזל שמתמודד בין השאר עם צחוק בלתי נשלט. בגלל חוסר יכולתו להשתלב עם שאר החברה, ארתור זוכה לעתים קרובות ללעג ללא רחם ואף מוכה על ידי מי שתופסים אותו כאאוטסיידר. נטולי זכויות יתר מהעולם הסובב אותו ונמלט לעולם פנטזיה שביר, ניסיונותיו של ארתור ליצור קשרים עם האנשים בחייו רק מובילים אותו לטירוף. כשהוא סוף סוף מקבל את זה שהעולם לא רוצה אותו כמו שהוא, הוא בא לידי ביטוי בתור הג'וקר, פרסונה שנוצרה הן על ידי ידו והן על הדרך שבה אחרים תופסים אותו. למרות שהסרט מרתק, הוא בסופו של דבר תורם מעט לשיחה פורה על האופן שבו מחלת נפש משפיעה על הסובלים ממנה.

דיוויד פינצ'ר פוגע במדויק בבעיה כשהוא מתקשר לֵץ בגידה - הסרט מתיימר (וככל הנראה, מנסה ברצינות) להיות בצד של אלה שסובלים ממחלות נפש. הוא מנסה לדבר בשם אנשים שלעתים קרובות נדחקים לשוליים בגלל משהו שמחוץ לשליטתם, שעלולים להיות מאוכזבים מהחברה המרכזית ומכל הציפיות שלה. הבעיה עם לֵץ, לעומת זאת, הוא הקשר. בעוד ארתור יכול להיות דמות סימפטית, אי אפשר להתנתק ממנו מהמורשת של הג'וקר כרשע האולטימטיבי בקומיקס ובסרטים אחרים של DC.

לֵץ לא יכול לספק לדמות מספיק ניואנסים כדי להרחיק אותו מתפקיד נבל העל. הג'וקר הוא רשע, אז ארתור פלק צריך להיות רשע, והדבר שמניע ארתור של חואקין פיניקס יהפוך לג'וקר היא מחלת הנפש שלו. בזמן לֵץ האם, במובנים רבים, משקף את חוסר הצדק של האופן שבו החברה מתייחסת (ולא מצליחה להתייחס) לחולי נפש, היא לא יכולה להימלט ממסקנתה: שהג'וקר הוא רשע. זה הופך כל ייצוג חיובי של מחלת נפש לבלתי אפשרי, וכדי להחזיר את הנקודה הזו הביתה, ארתור הופך לאלים יותר ויותר ככל שהרווחה הפסיכולוגית שלו מתדרדרת. בעוד שהמאבקים של ארתור הם בעיקרם טרגיים, מעשיו אינם ניתנים לפיצוי ונראה שהסרט משלב את בריאותו הנפשית ההולכת ומחמירה עם הרוע הגובר שלו.

מחלת הנפש של ארתור מוצגת, לפעמים, כגרוטסקית - היא נועדה להטריד את הקהל ולהשרות תחושת מתח אמיתית, והיא, למרבה הצער, יעילה למדי. לֵץ אין ברירה אלא למחוק את אנושיות מחלת הנפש כדי לתאר ביעילות את הג'וקר כפי שהוא אמור להיות: רשע גרידא. אמנם אולי מאמץ אצילי, לֵץ אכן מסגיר את הסובלים ממחלת נפש ולמעשה מפחית את מחלת הנפש ל-א רקע שעליו ניתן לתאר את הנסיבות המניעות את השנאה חסרת המעצורים של הג'וקר כלפי החברה באופן כללי.

דיסני דוחה 5 תאריכי יציאת MCU, מסיר 2 סרטי מארוול מ-Slate

על הסופר