DVD הרג את כוכב הקולנוע
בסדר, זה לא שינה איך סרטים נראים ונשמעים, אבל זה יש ל שינה את הדרך שבה אנו רואים אותם. לפני קצת יותר מ-10 שנים כשרצית לראות סרט, היית צריך לראות אותו על המסך הגדול באולם קולנוע. בטח, היה לנו VHS (זוכרים VHS?), אבל המסך הגדול היה הדרך לראות סרט. התמונה הייתה מהשורה הראשונה, ראית אותה ביחס גובה-רוחב הנכון והחוויה הייתה מרשימה.
עם DVD אתה יכול להשיג את כל זה בבית, בשבריר מהמחיר בהתחשב בכמה הפכו תקליטורי DVD זולים ובעלות של מספר כרטיסים, הקלות ודלק לטיול לתיאטרון.
כעת האולפנים הגדולים מייצרים ישירות ל-DVD תכונות שיש להן לא רק ערכי הפקה גבוהים - אלא גם כישרון ברמה הגבוהה ביותר. כאשר הזיכיון האהוב עליך רץ על המסך הגדול, אתה יכול לבדוק פרק חדש מהכיסא האהוב עליך בבית.
אז איך הכל השתנה?
מה שה-DVD גם הצליח לעשות זה להציג לצופים סרטים שהם לעולם לא יצפו בדרך כלל. פתאום לא היית צריך לחפש בית קולנוע אמנותי כדי לצפות בסרט זר או בפיצ'ר עצמאי. לאחרונה ראיתי מבחר סרטים קובניים שלא הייתי רואה לעולם אלמלא המבחר העצום של כותרים זרים הזמינים בדיסק.
כאשר ה-VHS היה דומיננטי, הביטוי "ישיר לווידאו" היה כמו ביטוי מלוכלך, משהו שהיה צריך להתעלם ממנו. שכרתם (או קניתם) את הסרטים הללו על אחריותכם בלבד, תוך שאתם לוקחים את הסיכוי שהסרט יככב שחקן ברשימת ה-Z ויציג תסריט נוראי. זה כבר לא תמיד המצב - סרטים שמוקרנים בבכורה ב-DVD יכולים לפעמים להיות טובים יותר מאלה שמופיעים על המסך הגדול. למרות שאולי אין להם תקציבים עצומים לאפקטים מיוחדים, לרוב יהיה להם משהו הרבה יותר חשוב: תסריטים טובים, סיפורים מעניינים ומשחק הגון. בשנים האחרונות ראיתי סרטים כגון
גם חלון השחרור בין פתיחת הסרט באולם קולנוע ועד הגעתו ל-DVD הצטמצם, כך שראיית סרט על המסך הגדול היא רק תצוגה מקדימה של ה-DVD. לפעמים כרזת יציאת הסרט של הסרט עדיין מופיעה על שלטי חוצות ואוטובוסים עד שאתה יכול לקנות אותו! אפילו כוכבי מסך גדול לשעבר כמו סטיבן סיגל, ז'אן קלוד ואן דאם ווסלי סנייפס עדיין יכולים להתפרנס בריאה על ידי הוצאת סרטי אקשן שעושים הרג ב-DVD. לפעמים אפשר לשלם לשחקנים האלה כמה מיליוני דולרים למשכורת בהשוואה לזו של עמיתיהם למסך הגדול.
כשפרץ ה-DVD יכולת פתאום לצפות בסרט באיכות תמונה וסאונד מצוינת בבית שלך - ולא רק אבל אם כל כך רצית, אתה יכול לצפות בסצנות שנגזרו מהסרט ולהאזין לבמאי שמדבר איתך על סרט צילום. בסלון משלך! חווית חובבי הסרטים הייתה זמינה לכולם, תקליטורי DVD נמכרו על המאפיינים המיוחדים שלהם ודיסקים יצאו לעתים קרובות מחדש עם תכונות נוספות וקטעים נוספים. ה-DVD היה פרה מזומנים שגדלה לנצח. אם סרט היה להיט צנוע בבתי הקולנוע, אבל מוכר ענק ב-DVD, סרט המשך יכול להיות מואר ירוק בשל ההצלחה הזו.
תמיד היו סרטים שמעולם לא יצאו לאקרנים לא בגלל שהם היו באיכות גרועה אלא בגלל שמפיקים יותר מדי סרטים ויש מקום קולנוע מוגבל. אני יודע שקשה להאמין ביממה זו, אבל זה נכון. אולפני DVD וחברות עצמאיות מסוגלות לחתוך את איש הביניים ולהוציא את סרטי הנישה בתקציב נמוך יותר מבלי לשלם על הדפסות ופרסום והכי חשוב - לפצל את הברוטו עם הקולנוע שרשראות.
(לחץ להמשך 'DVD Killed The Cinema Star')
ארוס 90 יום: אוולין אומרת שהמפיק עיוור אותה וגרם לקורי לעשות דברים