Night Stalker: מה שהסרט התיעודי של נטפליקס משאיר על ריצ'רד רמירז
סטוקר לילה: הציד אחר רוצח סדרתי מתעד את הפשעים המזעזעים של ריצ'רד רמירז, אבל משאיר הרבה פרטים על מניעיו וסיפור חייו. ככלל, סרטי התיעוד של נטפליקס בארבעה חלקים מכסים את העיקרים על רציחות הנבדק ב-1985, וכוללות עדויות ממקור ראשון של הבלשים שהובילו את החקירה. מה סטוקר לילה לא מצליח לטפל, עם זאת, מפחית מאוד את האיכות הכוללת שלו.
באפריל 1985 החל רמירז במסע הרג בכל רחבי לוס אנג'לס. החוקרים ידעו מעט על המניעים שלו, אך לאט לאט חיברו דרכי פעולה תוך רכישת מידע חיוני מהניצולים. כפי שנחשף ב סטוקר לילה, הבלשים גיל קאריו ופרנק סלרנו היו מודאגים במיוחד מראיות שהודלפו לעיתונות, מה שבאופן תיאורטי יפחידו את הרוצח. באוגוסט 1985, העבודה הקשה של החוקרים השתלמה, שכן טיפים רבים אפשרו להם לזהות ובסופו של דבר לתפוס את החשוד העיקרי שלהם. רמירז הורשע מאוחר יותר ב-13 סעיפי רצח ונידון למוות. הוא נפטר מסרטן בשנת 2013 בעודו נמצא במשפט למוות.
סטוקר לילה ללא ספק ישעשע את קהלי נטפליקס עם הדרמה הפרוצדורלית שלה ועדויות של חוקרים שמדי פעם משמיעים זאת במהלך ראיונות. בנוסף, סרטי התיעוד לא נרתעים מהפרטים הנוראים כאשר מתעדים את פשעי הרוצח. אבל אם יש ביקורת רצינית, היא זו
השנים המעצבות של ריצ'רד רמירז
כמו כל כך הרבה סרטי דוקו בנושא רוצח סדרתי, סטוקר לילה מבריק על שנות ילדותו של הנושא ומשקיע מעט זמן בהסבר מדוע רמירז לא רק הרג גברים ונשים בוגרים, אלא גם התעלל בילדים צעירים. הפרק הרביעי והאחרון של נטפליקס, "Manhunt", מתחיל בחוכמה באקספוזיציה על חינוכו של ריצ'רד, וכולל את המידע החשוב למדי שאביו קשר אותו שוב ושוב לצלב בבית קברות. בנוסף, נחשף גם שריצ'רד היה עד לבן דודו רצח את אשתו. אולם תוך שתי דקות, סטוקר לילה משאיר כאלה "סיפורים איומים" מאחור ואינו מנסה להמשיך לנתח את הנושא, או לפחות לחבר את הנקודות עבור הקהל.
הסרט התיעודי של 2020 מטורף, לא מטורף צריך להיות שעון סטנדרטי לכל מי שעושה סדרת דוקוס על רוצחים סדרתיים. פסיכיאטר דורותי אוטנוב לואיס מפרטת את חוויותיה בעבודה עם רוצחי המונים במהלך שנות ה-80, וכיצד הערכותיה נדחו בעיקר בגלל אנשים כמו רמירז סווגו כפשוט "רשעים" או "משוגעים". עם זאת, המידע שנמסר במהלך שתי הדקות הראשונות שֶׁל סטוקר לילה הפרק הרביעי מצביע על כך שרמירז עבר טראומה בילדותו מאביו, מה שיכול להסביר מדוע מאוחר יותר הוא פגע בגברים במהלך מסע הרצח שלו. ואם רמירז התרעם על אמו שלא הגנה עליו, אז זה גם יכול להסביר מדוע בסופו של דבר תקף מינית נשים בוגרות לאחר שרצח את בני זוגן הגברים. בנוסף, העובדה שסטוקר הלילה תקף ילדים קטנים עשויה לרמז על כך שהוא התפרץ על מה שקרה לו בילדותו, במיוחד כשחושבים על כך שדודו של רמירז, יוצא מלחמת וייטנאם, הראה לו תמונות של נשים שאנס נִרצָח.
הקשר לפאניקה שטנית באמריקה של אמצע שנות ה-80
במהלך משפטו של רמירז, הוא חשף פנטגרם על ידו והצהיר "שלום השטן". ב סטוקר לילה, המרואיינים נזכרים באווירה הקרקסית של המשפט, והבינו שה-Night Stalker מנצל את אור הזרקורים. רמירז מזוהה כ"תלמיד" של רוצחים סדרתיים כמו טד באנדי והקנת ביאנקי (החונק על הגבעות), ונראה שהוא נרגש לגמרי לדעת שהוא יוחזק בתא הקודם של האחרון לאחר שיעצר. לצערי, סטוקר לילה אינו חוקר את הפרנויה השטנית של אמריקה באמצע שנות ה-80 בתקופת הנשיאות של רונלד רייגן, וכיצד זה עשוי להשפיע על התנוחה הציבורית של רמירז. במקום זאת, סדרת נטפליקס מנציחה את הרעיון שרוצחים סדרתיים הם פשוט מרושעים כי הם הורגים.
עד אמצע שנות ה-80, הייתה אמונה תרבותית באמריקה שמוזיקת מטאל כבדה נמצאת בקורלציה עם כתות מרושעות. להקת Judas Priest הואשמה ביצירת מוזיקה שהעניקה השראה לבני נוער להרוג בסוף 1985, והקונגרס גם הוזהר מפני טקסים שטניים הכוללים ילדים. ב-1985, המשחק מבוכים ודרקונים אפילו זוהה ככלי גיוס שטני. אז, כשרמירז התחיל את מסע ההרג שלו, כנראה היה לו מספיק ידע בתרבות הפופ כדי לדעת מה יפחיד מבוגרים, וכך התחיל למתג את עצמו כדמות שטנית. במקום לחקור מה הוביל את רמירז להרוג, סטוקר לילה מדגיש שוב ושוב את העובדה שהוא קישר את עצמו עם "רוע". אבל במציאות, ה-AC/DC של הרוצח הכובע מרמז שהוא היה עוד ראש מתכת, ומעשיו מרמזים שהוא סבל מרגשי שורשיים. טְרַאוּמָה.
מדוע ריצ'רד רמירז נסע לסן פרנסיסקו
פחות משבועיים לפני שנתפס רמירז, הוא עזב את לוס אנג'לס לאחר שנודע על העניין של התקשורת בפשעיו. אבל במקום לנסוע לראות משפחה באריזונה, הרוצח נסע צפונה לסן פרנסיסקו ורצח גבר אסייתי בשם פיטר פן, וגם ניסה לרצוח את אשתו של האיש, ברברה. בהתחשב בידע של The Night Stalker על תרבות הפופ, ובהתחשב בעובדה שסדרות הדוקוזיות של נטפליקס מציגות אותו מתייחס לדיסנילנד אחרי שלו מעצר, יש סיבה להאמין שרמירז תקף בכוונה מישהו שהיה לו שם זהה לסרט אייקוני של דיסני אופי. למרות זאת, סטוקר לילה מתעלם מהזווית הזו ובמקום זאת מתמקד בעובדה שראש עיריית סן פרנסיסקו דאז דיאן פיינשטיין חשפה מידע חשוב על המקרה בזמן דיבור עם התקשורת, מה שגרם לרמירז לחזור לקליפורניה ולזרוק את נעלי אביה שלו שהשאירו טביעות יקרות עבור חוקרים.
הבמאי טילר ראסל (הנרקם האחרון) ציין שהוא לא רצה "לזהר" את רמירז פנימה סטוקר לילה, אבל הוא עשה זאת מבלי משים על ידי התעלמות מהזווית הפסיכולוגית ועל ידי הדגשת פרסונת "הילד הרע" של הנבדק במהלך רצפים שונים בבית המשפט. אחרי מטח של סרטי דוקוס של רוצחים סדרתיים, הקהל המודרני כבר יודע שלאנשים יש קסם חולני מרוצחי המונים. אבל מה שסטרימרים של נטפליקס אולי לא מבינים, הם הגורמים הפסיכולוגיים והתרבותיים השונים שכל כך חשובים בעת ניתוח מקרה ה-Night Stalker. אם ראסל לא רצה לפאר את רמירז, אז למה להראות תמונות חוזרות של הרוצח עם משקפי שמש בבית המשפט? ולמה להראות צילומים חוזרים ונשנים של תמונות עירום שנשים שלחו ל-Night Stalker? התיעוד מסתיים באיזו פילוסופיה חלולה א-לה "איך זה יכול לקרות?", ובלי מנסה ליצור קשר ברור בין טראומת ילדותו של רמירז לבין מסע ההרג שלו בתור א בן 25.
בין אם ריצ'רד רמירז הביע חרטה בכלא או לא
סטוקר לילה מציע מעט תובנות לגבי שנותיו המאוחרות של רמירז, ככל הנראה משום שהבמאי לא רצה להאניש את הנושא. עם זאת, הסרט התיעודי של נטפליקס עדיין מצליח ליצור מיתולוגיה של רמירז בכך שהוא רומז שאולי הוא עשה הרבה הרג לפני 1985, ועל ידי הכללת אודיו מראיון מ-1994 שבו הוא רומז שהוא נולד כרוצח סדרתי, או שנולד כ "זרע רע." שוב פעם, סטוקר לילה מנציח את הרעיון שכל הרוצחים הסדרתיים הם פשוט מרושעים, ולא מצליח לגעת בילדותו של הנושא.
באמצע שנות ה-90, רמירז אולי הראה מעט חרטה, אבל זה היה מועיל לצופי נטפליקס ללמוד קצת יותר על נקודת המבט שלו. אין מידע כלשהו על מה שהיה לרוצח לומר על פשעיו במהלך המאה ה-21, ולכן חסר עוד פרק בסיפור. סטוקר לילה הוא אכן סרט דוקומנטרי אינפורמטיבי על אירועי 1985 המרכזיים, אבל ברור שהוא נועד לנצל את טרנד הנוסטלגיה החוזר משנות ה-80 עם מוזיקת גל סינת' וגרפיקה בסגנון רטרו. יש הרבה ניאון, אבל יש חוסר כואב בפסיכואנליזה של רוצח סדרתי.
Good Omens עונה 2 תמונה מביאה מבט ראשון על שובו של דיוויד טננט
על הסופר