13 שחקנים שהיו צריכים להיות מועמדים לשחקן הטוב ביותר השנה
מלבד הגיוון, הבעיה הגדולה ביותר עם היבול השנה של מועמדויות השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר היא שמעט מדי מהסרטים בעלי הפרופיל הגבוה יותר היו השנה עם ראשי גברים משכנעים. אפילו בקרב המועמדים יש תחושה שרבים נבחרו רק בגלל שהנרטיב התקשורתי אמר שיש להתייחס אליהם ברצינות, ולא בגלל הכשרון האמיתי.
האמת היא שהיית צריך להסתכל מחוץ ליבול הצפוי של פיתיון אוסקר בפרופיל גבוה כדי למצוא הופעות ששווה לחגוג. הם לא הבחירות הברורות לבחינת פרסים, רובן מוזרות ומסובכות מכדי להיות מובילות, אבל היו הופעות נהדרות שהתחבאו בשוליים מאחורי הבודדים שהיו אלופים מתחילת ה- גזע.
הנה 12 שחקנים שהיו צריכים להיות מועמדים לאוסקר השחקן הטוב ביותר ב-2015.
14 פיטר סרסגורד - נסיין
נסייןהיא יצירה מרתקת של אמנות פוסט מודרנית הנשענת על כישרונותיו של האיש המוביל שלה. פיטר סרסגורד משיל את כל עקבות האגו כדי לגלם את הפסיכולוג החברתי הידוע לשמצה סטנלי מילגרים. עוטה זקן מזויף ומאמץ מונוטוני דיכאוני למשך כל הזמן, נסייןהוא סרט שבעצמו הופך לניסוי בצפייה באדם שמתנגד לשינוי לאורך חייו.
סרסגורד, אף פעם לא מרגש יותר מאשר כאשר מסוגל להסביר בשקט זנים מורכבים של התנהגות אנושית, אף פעם לא ראוותני ולא מודע לעצמו, מאפשר לרגשותיו להראות בשקט מאחור מסכת של אכזבה ואדישות כלפי עוֹלָם.
13 מייקל ב. ג'ורדן - קריד
המועמדות של סילבסטר סטאלון לשחקן המשנה הטוב ביותר מרגישה כמו שליחה מאוהבת לשחקן שמתקרב לגיל שבו אפשר היה לצפות לפרוש. זה פשוט בא במחיר של סגנונות המשחק האחרים המוצגים בסרט שעליו הוא מועמד. סטאלון הוא שחקן גדול, גם כשמשחק בחור רגיל.
שותפו למסך ב אֲנִי מַאֲמִין, מייקל ב. ג'ורדן, ראש הסרט, פועל בסגנון קטן ואינטימי יותר. הוא מדבר כמו ילד צעיר, הגינונים שלו מציגים בצורה מושלמת ובעדינות את כל מה ששחקן גדול יותר ינסה להבהיר באמצעות מחוות גדולות. ג'ורדן הוא כולו נטורליזם וקסם קל, אבל הופעות כאלה, שבהן הקהל לא יכול לראות כמה עבודה נעשית כדי להגיע לרמת הריאליזם הזו, לעתים נדירות מתוגמלים.
12 ג'ייסון בייטמן - המתנה
ג'ייסון בייטמן היה צריך להיות מועמד לאוסקר על הופעתו ב המתנהמתריסר סיבות. הוא השתמש באישיות המסך שלו בתור הנחת כל גבר לטובתו, מה שגרם לכולם לחשוד ששוב, הוא פשוט אדם לא מזיק שנתון לחסדיו של סטוקר. כשהסרט חושף את ידו, בייטמן מכפיל את חפותו המשוערת תוך שהוא מתנהג כמו זכר האלפא המזדקן המזדקן ביותר בעולם.
חייו מתפוררים ואנחנו צריכים לחוש אהדה כלפיו אבל התנהגותו הגברית האינטנסיבית לא מאפשרת להזדהות. האיש שהיה לו הכל הופך לנבל בסיפור שלו. זה לא דבר קל, ובעיקר כשאף אחד לא נותן לך לשחק תפקידים דרמטיים.
11 לילנד אורסר - תקלות
לילנד אורסר הוא אחד מכלי הנשק הסודיים של הסרט האמריקאי. הוא משחק מתבודדים טוב יותר מכל אחד, אבל רק לעתים נדירות מקבל הזדמנות לזרוח כאדם מוביל. של ריילי סטרנס תקלותשינה את כל זה. אורסר מגלם מומחה לכתות בקצה הקשר שלו. בחובות, מתוך אפשרויות וללא מקום לישון, הוא מקבל עבודה בביטול תכנות של אישה שהודחה לאחרונה מכת.
משחקי הראש מתחילים מיד והייאוש ההומני הדואב של אורסר מול פנייה נוראה אחת אחרי השניה הוא בהחלט שובר לב וסוחף. שחקני אופי כמו אורסר כל כך לעתים רחוקות מקבלים תפקידים בשרניים כמו זה, אז יש להעריך את ההזדמנויות המעטות שאנו מקבלים לראות אותם נותנים הופעות כאלה.
10 אמורי כהן - ברוקלין
זמן המסך שיש לאמורי כהן ברוקליןעשוי, על פי הכללים והתקנות, לדחות אותו לשחקן משנה, אבל העובדה היא שהוא המרכיב החשוב ביותר בהצלחתה של ברוקלין. אחרי הכל, לאליס של סוארסה רונן לא יהיה הרבה משבר אמון אם הילד שהיא השאירה מאחור כשחזרה לקנדה לא היה מישהו שידעת שהיא שייכת אליו.
טוני יצטרך להיות מישהו שהכנות שלו דולפת מתוך החיוך המוזר שלו, שהגישה המגניבה שלו לא יכולה להסוות את החום שלו, שרוצה כל כך בבירור לשפר את חייה בכל דרך שהוא יכול. לכהן אולי אין את הדקות הנדרשות של זמן מסך, אבל הוא הלב הפועם של ברוקלין.
9 וולטון גוגינס וסמואל ל. ג'קסון - השמונה השנואים
המחמאות לזו של קוונטין טרנטינו השמונה השנואיםאיכשהו לא כללו החלטה על שחקן ראשי לתגמל. למען האמת, גם גבעות גבעות אקסצנטריות ומרגשות של וולטון גוגינס ו סמואל ל. צייד ראשים שהפך לבלש בעל לשון הרע של ג'קסון ראוי לכבוד. שפת הגוף הלוהטת של גוגינס רוקדת סביב התשישות והבלבול שלו כשהמתח גובר בסדקית שבה השמונה השנואים מתפתחות הופכות אותו לדמות זיהוי קהל מרתקת. אלמלא הגזענות והרוחניות שלו, כלומר.
ג'קסון, לעומת זאת, שומר על נוכחות מסך כמו שהיה אי פעם, אבל כאן הוא העיניים והאוזניים שלנו לאלימות המתגברת. אנחנו סומכים עליו במרומז מהרגע שהוא מופיע על המסך, למרות העובדה שהוא יושב על ערימת גופות. אין להם שום דבר במשותף, לא לדמויות ולא למבצעים, פרט לתורות המהפנטות שלהם כגברים רעים.
8 טום קורטני - 45 שנים
במשך שנים היה טום קורטני סמל לגל הגואה של אי נוחות ומרד בסרט הבריטי. הוא היה השחקן הצעיר שנתן את האצבע לדמויות הסמכות ולבנאליות הגורל פעם אחר פעם. לראות אותו בגיל 78 כאדם שהתיישב בנישואים בציור המופתי של אנדרו היי 45 שניםהוא מחזה מוזר לכל מי שמכיר את עבודתו המוקדמת.
המחלוקת היא תכליתית, שכן ברגע זה אנו רואים בו בעל מרוצה שהסדקים מתחילים להיווצר על ברק הנישואים והחיים המושלמים שלו. הוא שומר סודות וככל שהוא נותן להם לשלוט בחייו, כך הוא נראה גבר רדוף על ידי הזמן החולף. הוא רוצה לשמור על חייו אבל להתנחם בנוחות של החיים שהכיר פעם, ולא רואה שהשניים לא יכולים להתקיים יחד. ההתלבטות של קורטני אל מול העתיד מדאיגה מאוד, מעיקה ועצובה. קורטני אולי כבר לא הצעיר הזועם של הקולנוע הבריטי, אבל הוא עדיין אחד השחקנים המוכשרים ביותר שלו.
7 יעקב טרמבליי - חדר
הרבה תשומת לב ראויה הועברה לברי לארסן, שהייתה טובה בשקט בכל מה שהיא נגעה בה, בתור השחקן במרכז הרגשני, הנרדם בגבה האמצעית. חֶדֶר. היא בשוויון נפש עם כוכבה הצעיר ג'ייקוב טרמבליי, בתור התינוק שהיא לא רצתה אבל עכשיו אוהבת יותר מכל. השניים יוצרים מערכת יחסים אמינה בגבולות הכלא הקטנטן והמרובע שלהם המבוססת על השקרים שלרסן סיפר לטרמבליי כל חייו הצעירים.
הוא צריך לא רק לשחק ילד אמין שניסיון חייו מוכתב על ידי גחמותיו של לארסן, אלא אז לפוצץ את עולמו הקטן כשהיא חושפת את השקרים כדי לגייס את עזרתו בבריחה. הבימוי הבלתי ראוי לציון של הסרט הופך את עבודתו של טרמבליי הצעיר למרשימה עוד יותר.
6 ג'ושוע בורג' - זמזם
מצוין של ג'ואל פוטריקוס זמזםהוא כמו גרסה מיקרו-תקציבית של מרטין סקורסזה נהג מונית לאמריקה שלאחר המיתון. ניסיון ודייקנות הפסיקו להספיק כדי להבטיח לנרפסי המדינה עבודה. בורג' מגלם אדם שרגיל לחתוך פינות ולהחליק על פניו. לרוע המזל כך גם כל בחור לבן צעיר אחר בדטרויט.
הוא לא מיוחד, לא משנה כמה תשומת לב מיוחדת הוא דורש. חייו הדחוסים הופכים ליותר ויותר פראיים ופרנואידים, ככל שנגמר לו הכסף והשיימינג הרגיל שלו מפסיק לעבוד. עיניו הגדולות והרעבות ומסגרתו הקשוחה גורמים לו להיראות כמו חיה בכלוב, ובמובנים רבים הוא כן. הכלוב הוא נוף אורבני שאין לו מקום. הוא מגיב בתסכול אלים מאמין כשהוא מבין שאף אחד לא נחלץ לעזרתו.
5 בן מנדלסון - מיסיסיפי גריינד
נראה שבן מנדלסון נמצא בכל דבר בימים אלה, אבל אפילו עכשיו, כשהוא הפך לאיש העסוק ביותר בשואו ביזנס, הוא עדיין לא מתקשר לשום דבר. רק השנה ראה אותו מעגן את סדרת הטלוויזיה קו דם, קח תפקידי משנה בארבעה סרטים שונים ושחק את גרי במחקר הדמויות המופלא והעדין מיסיסיפי גריינד, אחת ההופעות הטובות ביותר שלו.
זה חסר את התיקונים הרגילים שלו, המבורכים שלו (הוא אף פעם לא נראה כאן משוגע או מרושע, רק בודד מאוד וחסר יכולת חברתית) ובמקום זאת הולך על כישלון כנה. גרי הוא מהמר מנוון שלא יכול להגיד לא לתיקון אחר. מנדלסון אף פעם לא מנסה לעשות אותו מעורר רחמים, התנהגותו עושה זאת, במקום זאת מוצא כוח ברוחו הבלתי ניתנת לדיכוי ובחברותיות הצ'יפרית שלו. אחרי הכל, אף אחד לא רואה את עצמו בחור רע, וגרי אינו שונה. הוא אוהב את ההקלה הקטנה מאכזבות החיים הרבות שההימורים מציעים לו. מה יותר אנושי מזה?
4 וויל סמית' - זעזוע מוח
למרות שכוח הכוכבים שלו דעך בשנים האחרונות והשנאות של ילדיו השאירו עקבות של הצהובונים סיקור וסקרנות בעקבותיהם, הנסיך הטרי לשעבר הוכיח השנה שהוא עדיין ראוי תשומת הלב. בתור בנט אומאלו, הרופא הניגרי שלקח על עצמו את ה-NFL כדי להוכיח את הסכנות שעומדות בפני שחקניה.
למרות שסמית' לא נראה כמו הרופא האמיתי שהוא מגלם, והניסיון שלו לשחזר מבטא ניגרי יכול היה להיות נתפס כאופורטוניסטי, אבל סמית' בכל זאת מגלם את אומאלו, ולעולם אינך מטיל ספק באותנטיות או בשלמותו הופעות. למרות שסמית' הקדיש את רוב הקריירה שלו לסרטי פעולה, זה בסרטים כמו זַעֲזוּעַו עלי שהוא באמת מוכיח את ערכו כשחקן.
3 Géza Röhrig - בנו של שאול
המשוררת גזה רוהריג מעולם לא שיחקה בסרט לפני שלקחה על עצמה את התפקיד הראשי בדרמת השואה בן שאול. חייו של רוהריג כאמן, עם זאת, הכינו אותו כראוי לתת לפניו להפוך למסכה שעליה מוקרנים אימה וטרגדיה.
כאדם שחייו עלולים להסתיים בצורה נוראית בכל רגע, שאול של רוהריג יודע להסתכל מעבר לחיילים הנאצים שמכתיבים כל צעד שלו, ולא לתוך עיניהם. הוא בוהה בחור בקירות המחנה שהוא נאלץ לעבוד בו, חושש במסעו למצוא רב שיעזור לקבור את בנו. כל שריר מתוח בגופו של רוהריג נזרק למשימתו, תוך התעלמות מזוועות העולם הסובב אותו כמיטב יכולתו כדי שימצא איזו מטרה באימה המטורפת שהחיים הפכו להיות.
2 כריסטופר אבוט - ג'יימס ווייט
אם כי אולי ידוע בעיקר בזכות תפקידו ב-HBO בנות, כריסטופר אבוט הופך בשקט לאחד השחקנים הצעירים הבולטים ביותר באמריקה. תפקידו כדמות הכותרת ב ג'יימס ווייטמוכיח מעל לכל ספק שהוא יכול להחזיק מצלמה וקהל בתשומת לב נלהבת להצגת כשרונותיו באורך סרט.
הלבן של אבוט הוא סם כועס ורע, שמבין לפתע שהוא עומד לאבד את כל מה שאכפת לו ואת ביתו במכה אחת. חסר מזג וחסר אחריות, הוא נאלץ להגביר כאשר הסרטן של אמו חוזר. הוא זורק את עצמו לתפקיד המטפל כי הוא רואה שזו אולי ההזדמנות האחרונה וסביר להניח היחידה שלו להחזיר לאישה שגידלה אותו. זה סרט הרסני, ולמרות שאבוט מסווה את הכאב שלו בחוצפה ובפרגמטיות, הוא כואב בקול רם ואינסופי מבפנים.
1 סיכום
אולי כל שחקן מועמד ראוי ליריד הזהב, אבל זה לא אומר שהיה מחסור בעבודה נהדרת שנעשתה השנה. מי הייתם רוצים לראות את השחקן הטוב ביותר? מי לדעתכם מוערך יתר על המידה? ממי לדעתכם התעלמו השנה? ספר לנו בתגובות!
הַבָּא10 מערכות היחסים הטובות ביותר בקומיקס של ליגת הצדק, מדורג