סקירת התשוקה של ישו

תשוקתו של ישו היא תיאור אכזרי, מרגש ופותח עיניים של מה שסבל ישוע לשלם על חטאינו, שיכול היה לנצל זמן מה לתאר מדוע הוא נרדף.

הרשו לי להתחיל ולומר שאני לא חושב שזו תהיה סקירה אובייקטיבית. אם זה היה משפט במקום סרט, לא הייתי נבחר כחבר חבר המושבעים כיוון שקלטתי את כל החדשות וההיסטריה לפני המהדורה במלוא המרץ, ובכך השפיעתי על הצפייה שלי בסרט.

שנית, אם יש לך ילדים מתחת לגיל 10, אל תביא אותם לסרט הזה. זה מספיק ברור לך? ואם יש לך בני נוער צעירים, סמן זאת תחילה בעצמך.

ניגשתי לאחיזויות אלימות וסבלנות (שאני לא זר להן, מימי הצעירים כסרט חותך) מעריץ), כמו גם מוכן להביע את דעתי אם זה סרט אנטישמי (שחשבתי שהוא לא יהיה לִהיוֹת).

החלק האחרון של הסובייקטיביות נובע מהעובדה שכן, אני נוצרי, אז קשה לי דמיינו שאתם רואים את הסרט הזה כאתאיסט/אגנוסטי/פולחן-רוק-פולחן או כל דבר אחר (אז, האם אתם נעלבים עדיין?).

לפני שזה יתחיל לקרוא כמו ביקורת של הארי נואלס, תן לי להגיע לזה...

של מל גיבסון התשוקה של המשיח הוא סרט מדהים. זה שאב אותי לגמרי, במיוחד אחרי חצי השעה הראשונה בערך, שחלק גדול ממנה ביליתי בפחד מהאלימות הקרובה ששמעתי עליה כל כך הרבה. הארמית העיפה אותי בסך הכל ל-2 שניות, ולאחר מכן היא הוסיפה כל כך הרבה אותנטיות לסרט שזה מדהים. (הערה צדדית, צפיתי רק בכמה דקות של "ג'ודאס" של ABC המדוברת באנגלית מודרנית עם מבטא אמריקאי. איזה טריפה.)

אתה כמעט יכול לצפות בסרט הזה ללא כתוביות, אבל אז תחמיץ חלק מהעדינות של הדיאלוג, שהיה במקרים מסוימים שונה ממה שהיית מצפה. השפות היו כה עשירות והוסיפו כל כך הרבה לסרט... טוב אני אפסיק לחזור על עצמי.

הצילום, במיוחד בגן בתחילת הסרט, גרם לזה להיראות כמעט חלומי... והרעיון להביא שטן אנדרוגיני ומפחיד בעדינות, למרות שהוא לא מופיע בדוחות המקראיים, היה יעיל מאוד לספק אנטגוניסט שנוכל להתחבר אליו.

בגידתו של יהודה, שוב, כל הכבוד. המעבר מתאוות בצע לכעס על מה שעשה היה אמין. מה שממש לא אהבתי (והייתי קורא על זה מראש) היה השימוש בילדים לייצוג שדים בסרט. אני חושב שמל גיבסון ירד מהמסלול עם הרעיון הזה לגמרי. זה פשוט הרגיש לא נכון, והוא יכול היה בקלות לשנות משהו מינורי בתסריט ולהפוך אותו למבוגרים שמתייסרים את יהודה במקום. ילדים היו קדושים ותמימים לישוע, וסביר יותר שמבוגרים (חוטאים) יהיו כלי לשדים בסרט.

תיאורו של פונטיוס פילטוס פגע גם באמינות הסרט באמצעות תדמית היותו מתחשב, מהסס להעניש את ישו, סוג של בחור, כשההיסטוריה מראה שהוא למעשה די אכזרי קוּרס.

באשר לאנטישמיות? תן לי הפסקה. אם מישהו צריך להתלונן על הסרט הזה הוא צריך להיות איטלקים, עם תיאור החיילים הרומיים. כל מי שיצא מהסרט הזה שונא יהודים הוא אידיוט. היה ברור בסרט שלא כל היהודים רוצים את ישו יהרג. למעשה זה נראה כאילו זה היה בעיקר אלה שחיו בתוך העיר, שכנראה נוטים יותר ליהנות מהסטטוס קוו.

וכמובן שיש לנו את עינוי המשיח. כן, זה היה אכזרי וקשה לצפייה. היה רגע אחד במיוחד שבו התכווצתי פיזית במושב שלי. האם זה היה יעיל? כן. האם זה היה נחוץ? בתור נוצרי (שנטבע לאחרונה), אני אומר... בהחלט.

עבורי (ואני מניח, להרבה מאוד אחרים) סיפור הצליבה ידוע, אבל למרות המודעות האינטלקטואלית למה שזה היה, למציאות של זה ולמה שהוביל לכך קשה לִהַבִין. הסיפור עלה לכמעט משל, שבו מספרים את הסיפור מבלי לחוש את אנושיותו.

זה מה שמבחינתי מל גיבסון השיג איתו התשוקה של המשיח. הסרט שלו גרם לי להבין ברמה המרגשת, המעצימה את הבטן, איזו קורבן אדירה ישוע עשה לאנושות. כן, זה רק סרט ופרשנות של מל, אבל זה עורר חזון של רמת הסבל שמשיח סבל. ברצון, אני יכול להוסיף, ועם חרטה על אלה שגורמים לו את הכאב.

כמה גדול ומעבר לנו ישוע, התברר כשהוא על הצלב. שמעתי "סלח להם, כי הם לא יודעים מה הם עושים". הרבה פעמים... אבל בהקשר של הסרט הרגשתי ענישה חיובית כשישבתי שם וניסיתי לרצות את ישו לירות מקרני לייזר מעיניו כדי לטגן את מייסריו הרומיים.

הלוואי שהיה מוקדש יותר זמן כיצד ומדוע ישוע הגיע למצב זה... עוד משהו להראות במסגרת הסרט מדוע הוא היה מוכן לעבור את כל הכאבים האנושיים האלה. אין ספק שהיו כמה פלאשבקים, אבל הם התכווצו לחוסר משמעות בתוך הסרט הכולל.

אני לא יודע איך לא-מאמינים יגיבו לזה, אבל בשבילי זה היה אישור וחיזוק של האמונה שלי.

אני לא אתן לו כוכבים בגלל הרגשות שלי לגבי השימוש בילדים בסרט והיעדר סיפור רקע לאלה שלא כל כך מכירים מדוע ישוע היה מוכן למות על הצלב.

הדירוג שלנו:

4 מתוך 5 (מצוין)

סרטון ספיידרמן 3 נותן מחווה בסגנון סוף לגארפילד, מגווייר והולנד

על הסופר