האמי לא משנה: הבעיה באוסקר בטלוויזיה

ה פרסי אמי 2019 יתקיימו ביום ראשון הקרוב, מחלק גונגים לטלוויזיה הטובה ביותר לכאורה בשנה האחרונה, אך לקראת הטקס כדאי לזכור כי אמי לא ממש משנה. כמובן שאפשר לומר את אותו הדבר לגבי המקבילה שלו ממדיומים אחרים - האוסקר, הטוניס והגרמי - אבל האמי הוא טקס פרסים מוזר במיוחד.

למרות שהוא מתוארך לשנת 1949, למרות שהיו שתי מופעים שונים מאז 1974 - פרסי אמי בשעות היום ופרסי האמי Primetime, כשהאחרון הוא זה שבדרך כלל חושבים עליו כשאתה שומע את המילה "אמי". אבל זה עצמו מתחלק לאירוע המרכזי ולשדרות אמנויות היצירה, שנמסרו בסוף השבוע. בגלל זה, תגיד, משחקי הכס יש 32 מועמדויות אמי השנה, אבל אם תסתכל על מה זה יכול לזכות ביום ראשון, תמצא רק 14 פרסים.

המוזרויות האלה הן רק ההתחלה מדוע האמי לא משנה. זה לא רק שהם קצת יותר מבלבלים לקהל הרחב מאשר האוסקר, אלא שזה אפילו יותר מרוב הפרסים האחרים אמי אוהבת לשחק מועדפים. זו סיבה גדולה למה משחקי הכס יש כל כך הרבה מועמדויות: כן, יש לה הרבה פרסים, אבל היא גם מועמדת לנצח באמי כי האקדמיה לאמנויות ומדעי הטלוויזיה נשענת מאוד על היכרות. אם זכית בפרס פעם אחת, רוב הסיכויים שתזכה בו שוב, ומכאן מדוע 

משפחה מודרנית זכה בפרס על סדרת הקומדיה המצטיינת חמש שנים ברציפות. זו גם הסיבה האגף המערבי להיות ב הסופרנוס על בסיס קבוע לסדרות הדרמה המצטיינות, ולאחרונה משפחת סימפסון ניצחה את סדרת האנימציה המצטיינת בוג'ק הורסמן. כאשר משחקים מועדפים כבדים כל כך, קשה לומר שהאמי למעשה מתגמלים את תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר (הדוגמה הטובה ביותר היא הכבל לזכות בשתי מועמדויות בלבד, ואפס ניצחונות).

האמיס גם חסר רלוונטיות באופן שבו האוסקר לא. לא שהאוסקר נקי מבעיות בתחום הזה, אבל לפחות הוא מתגמל סרטים ששיחקו בעיקר בחודשים האחרונים. עם זאת, תקופת הזכאות לאמיס נמשכת מ -1 ביוני של שנה אחת ועד 31 במאי הבאה, כאשר לפחות פרקים של חצי עונה יעלו לאוויר בתקופה ההיא. המשמעות היא שאם סדרה של נטפליקס תיפול ב -1 ביוני 2018, היא תוכל לזכות בפרס ב -22 בספטמבר 2019. דבר כזה קרה בשנה שעברה, מתי לַהַט התחרה בעונה הראשונה שלה, אבל עונה 2 כבר שודרה. הטלוויזיה, הן דרכי ייצורו והן צריכתו, התפתחו במהירות במהלך העשור האחרון, ובעוד האמי ניסו לעמוד בקצב, לא תמיד זה הצליח. הקווים טשטשו כל כך לאחרונה בין דרמה לקומדיה, מופעים של חצי שעה לשעה, שהדרכים הישנות לא ממש עובדות. מופע כמו יְרוּשָׁה מסומן כדרמה, בעוד בארי ו אטלנטה הן קומדיות, אבל למען האמת יש לכולן שילוב מצוין של שניהם המתנגדים לקטגוריות כאלה (זה משהו שגם גלובוס הזהב, דודו השיכור של עונת הפרסים, נאבק בו).

הם אמנם מבינים כמה דברים כמו שצריך, אבל לאמי יש גם שיעור החמצה גבוה למדי (כמו השאריות ו האמריקאים בעיקר התעלמו מהיותן שתי דוגמאות עדכניות, אם כי הן תיקנו את האחרונה במקצת בשנה שעברה). ככל שהטלוויזיה משתנה כל כך מהר, והמדיום ממשיך להציע רוחב סיפורים הרבה יותר גדול מאשר בעבר, אמי עדיין מרגיש כמו דרך קצת מיושנת לתגמל את תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בפועל.

הטריילר של קאובוי בופ נמנע מהנושא המחודש הגדול ביותר של זכיינות

על הסופר