האביר האפל: הוליווד למדה את הלקחים הלא נכונים (עד עכשיו)

האביר האפל חוללה מהפכה בהוליווד כשהוצגה לראשונה לפני 10 שנים, אבל התעשייה למדה לכאורה את הלקחים הלא נכונים מהסרט. לומר שסרט הקומיקס של כריסטופר נולאן הוא אחד מהכותרים המכריעים של הדור הזה יהיה אנדרסטייטמנט.

עם יציאתו לאור בשנת 2008, האביר האפל הוכתר כאחד הסרטים הגדולים ביותר שנעשו אי פעם (לא רק אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר) והפך לתופעת קופות. בהרצה המקומית, היא הרוויחה 534.8 מיליון דולר והייתה אתגר ריאלי עבור של טיטאניק שיא של כל הזמנים. זה אפילו שינה את המרקם של טקס האוסקר, לאחר שהסניף הידוע לשמצה של הסרט הטוב ביותר שלו הוביל להרחבת שטח ב-2009.

קָשׁוּר: כל סרט של כריסטופר נולן, מדורג

כמובן, כשמשהו משפיע על התוצאה הזו, זה ישאיר רושם ניכר על הנוף. עסקי הסרטים הם ליגת העתקה, ומנהלים בהחלט שמו לב האביר האפל וניסו לעשות כל שביכולתם כדי לשחזר את הצלחתה. ללא ספק, אביר אפל יש לו מורשת מתמשכת בתחום הקולנוע, וללא ספק נשאר הרף לז'אנר שלו, אבל אפשר לעשות מקרה שאנשים לקחו ממנו את הדברים הלא נכונים בניסיונותיהם למצוא להיט.

• עמוד זה: הבעיה עם מורשת האביר האפל
• עמוד 2: איך הוליווד (ומארוול) למדו מהאביר האפל

הגישה של נולאן לא עובדת לכל דבר

ה אביר אפל טרילוגיה (שהתחילה עם באטמן מתחיל בשנת 2005) נודע בזכות סגנון מבוסס ומציאותי שחקר איך באטמן היה באמת אם הוא היה קיים בעולמנו. כמעט כל מה שברוס וויין השתמש בו היה בהשראת טכנולוגיה מהחיים האמיתיים, שעזרה לאפשר לגאדג'ט להרגיש אמיתי. באטמן הוא אחד מגיבורי העל הבודדים שבהם הגישה הזו הגיונית, מכיוון שאין לו כוחות. נולאן הצליח להמעיט כמה מהאלמנטים היותר פנטסטיים של הקומיקס והעיבודים הקולנועיים המוקדמים יותר בצורה הגיונית ועדיין להישאר נאמן לחומר המקור. לכל הדעות, האביר האפל היא דרמת פשע שבמקרה יש בה את באטמן והג'וקר.

באטמן מתחיל הניע את טרנד האתחול המחורבן של הוליווד (קזינו רויאל יצא זמן קצר לאחר מכן), אבל הטרנד הזה לא ממש תפס את התעשייה עד לאחר-אביר אפל. בשנים הבאות, כמה חידושי זיכיונות ניסו להכניס את הספין של נולאן לנכס, אך אף אחת לא השיגה את אותה רמת הצלחה. חלק, כגון דרקולה Untold, ארבעת המופלאים, ו ספיידרמן המופלא סִדרָה, התלקחו והרגו את הזכיינים שלהם לפני שהייתה להם הזדמנות להתחיל באמת. אחרים, כמו מסע בין כוכבים לתוך החושך (אשר שואל אלמנטים מ אביר אפל) ו איש הפלדה (אתחול מחדש של סופרמן שהופק על ידי נולאן) היו מקטבים בשל הטיפול שלהם באייקונים של תרבות הפופ. הבעיה העיקרית של זה היא ש"אפל ומחוספס" הוא לא טון שעובד עבור כל דמות. זה מתאים לבאטמן, אבל לא לספיידרמן. יש סיבה למה ההתמודדות הנלהבת והקלה יותר של טום הולנד על פיטר פארקר משגשגת בעוד של אנדרו גארפילד כבר לא.

כפי שקורה בדרך כלל כשסרט ציון דרך נפתח, מנהלים יריבים לקחו ממנו את הלקחים הלא נכונים. האביר האפל לא התחבר לאנשים כי זה היה טייק ריאלי של באטמן. היא הרוויחה מיליארד דולר ברחבי העולם וזכתה לשבחים נרחבים כי נולאן הצליח לספר את הסיפור שרצה ולקח את הדמויות ברצינות. הנקודה האחרונה היא המפתח. זה לא אומר שהסרט חייב להיות דרמה קודרת א-לה לוגן כדי להיות "רציני" - זה רק אומר שאסור לצמצם את הסרט לבדיחה. אפשר לעשות שובר קופות מהנה ומשעשע שנאמן לרוח הדמות ולא הופך אותו או אותה לצחוק. ספיידרמן: השיבה הביתה הוא אחד הייצוגים הטובים ביותר של פיטר פארקר על המסך. באטמן ורובין היא פארודיה גבולית אנשים צריכים להתנצל על.

בגלל היישום האקראי שלה, האסתטיקה ה"אפלה והגרגרית" נשחקה די מהר והיא כבר לא באופנה. למרות של האביר האפל בהיותו אחד הסרטים הגדולים ביותר, ההשפעה שלו אינה מורגשת כמו שהייתה רק לפני קומץ שנים. כמובן שחלק מזה הוא האופי המחזורי של העסק. טרנדים באים והולכים כאופנות חולפות, ובכירים עוברים לבא אחרי שחלבו את הקודם יבש. עם זאת, זה לא אומר האביר האפל אין לו מורשת מתמשכת בתעשייה - גם כשטרנד נוסף של סרטי גיבורי על עובר אותו מבחינת הרלוונטיות התרבותית.

Halloween Kills עושה חלק מסרט ההמשך של Canon מ-1981

על הסופר