אוסקר 2021: כל מועמד לסרט הטוב ביותר, מדורג מהגרוע עד הטוב ביותר

ה-2021 אוסקרים הוכרזו מועמדויות, אבל איך המועמדים לסרט הטוב ביותר השנה מדורגים מהגרוע לטוב ביותר? נבחר כמו תמיד על ידי קרוב ל-10,000 חברי האקדמיה לקולנוע, פרסי האוסקר מייצגים את מיטב הסרטים כפי שהוחלט על ידי הבמאים, הכותבים, השחקנים, בעלי המלאכה והטכנאים שעובדים על אוֹתָם.

כמו תמיד, יש כמה הפתעות והפתעות בולטים בקרב מועמדים לאוסקר 2021, כולל במירוץ הסרט הטוב ביותר. האקדמיה ראתה לנכון להציע רק סרט אחד שמרכזו שחור, יהודה והמשיח השחור, משאיר את המועמדים לפרס אנסמבל גילדת שחקני המסך התחתית השחורה של מא רייני, לילה אחד במיאמי, ו דא 5 דם מבחוץ מסתכל פנימה. חסר גם שיתוף הפעולה של פול גרינגראס וטום הנקס חדשות העולם, ומי שמקווה לא סרט הסרט הבא של בוראט nod יצטרך להסתפק במועמדויות לתסריט המעובד ולשחקנית המשנה.

ובכל זאת, יש הרבה היסטוריה לחגוג. זו הפעם הראשונה ששתי נשים מועמדות בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר. קלואי ז'או היא לא רק האישה הראשונה שמועמדת לארבעה פרסי אוסקר בשנה אחת, אלא גם האישה הסינית-אמריקאית הראשונה שמועמדת לבמאית. היא ו מינארי הבמאי לי אייזק צ'ונג גם מייצג רק את הבמאים האסייתים החמישית והשישית בקטגוריה. בהתאם למועמדויות הללו, לוח הסרט הטוב ביותר של השנה מגוון להפליא ביצירתיות שלו, צוות שחקנים, סגנון ונושא, במיוחד במשך שנה שבה נסגרו בתי קולנוע עקב מגפה. הנה המועמדים, מדורגים מהגרוע לטוב ביותר.

8. המשפט של שיקגו 7

אהרון סורקין כתב כמה תסריטים פנטסטיים באמת, אבל תרגומי המסך שלהם טופלו בדרך כלל על ידי במאים מופתיים כמו דיוויד פינצ'ר, רוב ריינר או דני בויל. השאיר לנפשו ככותב ו במאי, הוא עטור תסריט מוחלף וסגנון ויזואלי שטוח שמניב פיסת יוקרה מוצקה אך בינונית של עונת הפרסים. שיקגו 7 מתמקד במשפט הידוע לשמצה משנת 1969 שעלה ממחאות נגד תרבותיות בוועידה הדמוקרטית של 1968, אך רוחו לא יכלה להיות רחוקה מזו של נתיניו הרדיקליים. היא מכופתרת מדי, סופרת מדי, ממוקדת מדי בפטריוטיות קלה וההיסטוריונים של המועמדים לאוסקר של פעם, עם ניקוד ניצחון ומנופף בדגלים. בטח, יש כמה ביצועים מוצקים, בעיקר של מארק ריילנס, פרנק לנגלה ומייקל קיטון בתפנית קצרה אך גונבת סצנה. עם זאת, כל זה מרגיש רחוק בצורה מוזרה ולא הגונה למאבקים הממשיים שהיו אז, ולאלה שאמריקה מתמודדת איתם עכשיו.

7. האבא

אנתוני הופקינס נותן את אחת ההופעות הגדולות ביותר שלו אי פעם כאדם גאה (ששמו גם אנתוני) השואף לדחוף ולהכחיש את הדמנציה המתחזקת במהירות שלו. בשנה מלאה עד אפס מקום בהעברות במה למסך, הבמאי פלוריאן זלר מוצא גישה קולנועית להפליא למה שיכול להיות עיבוד בימתי למדי למחזה שלו, המציב את הצופה בחוזקה במוחו של הופקינס, גם כשהוא מפסיד זה. דמויות מופיעות ללא היכרות, וסצינות משתלבות זו בזו במהירות סוערת עד כדי כך שאי אפשר שלא להזדהות עם אנתוני, שהטינה שלו מורגשת ומובנת כאחד מכיוון שהרציונליות והאנושיות שלו נפגעות מעט לפי טיפין. ובכל זאת, זה בולט ביותר כחלון ראווה של הופקינס, הן עבור הופקינס והן עבור אוליביה קולמן, שכבתו התומכת אך הסובלת שוברת לב בשקט.

6. אישה צעירה מבטיחה

הבכורה בבימוי של אמרלד פנל היא קומדיה שחורה בצבע סוכריה שבמרכזה קאסי הערמומית, "צעירה מבטיחה" המבקשת לנקום את אונס של חברתה הטובה על ידי זיוף שכרות במועדונים, חזרה הביתה עם גברים שמנסים לנצל אותה, והתמודדות איתם כפי שהיא רואה לְהַתְאִים. התסריט הוא שדה מוקשים של בעיות עם כפתורים חמים, שחלקם טופלו טוב יותר מאחרים, אבל יש תעוזה שאין להכחישה לכך אישה צעירה מבטיחה, במיוחד בסיומו, הרואה את הסרט מקבל סדרה של תפניות בלתי צפויות שירחיקו חלק מהצופים גם כשהוא שובה אחרים. לאורך כל זה, קארי מאליגן מעלה את החומר עם הופעה שמבססת את הנוקם המצויר הזה כאישה המתאבלת על אובדן החברה הכי טובה שלה, אפילו כשהסרט סביבה נאבק לקבל את העוגה שלו ולאכול אותה גם בתור מותחן נקמה וגם כטיפול אחראי בתקופת MeToo# ערכות נושא.

5. סאונד של מטאל

אחת ההפתעות הטובות ביותר בלוח המועמדים לשנה זו היא הכובשת של דריוס מרדר סאונד של מטאל, הסיפור המלנכולי הכואב של רובן, מתופף רוק קשה שחווה את אובדן שמיעתו. מעוגן על ידי ריז אחמד באחת ההופעות הטובות של השנה ומבוסס על עיצוב סאונד ניסיוני וראוי לאוסקר המעניק לצופה את הזדמנות לשמוע באוזניו של רובן, נראה שסרטו של מרדר מחויב בראש ובראשונה לייצג את קהילת החרשים עם מידה פורצת דרך של ניואנסים והאנושות. כמה שחקנים חירשים מסתיימים סאונד של מטאלצוות התמיכה של השחקנים, המציג את הנושא של הסרט של חירשות אינה נכות, אלא זהות, והליהוק הזה הוא שנותן לסרט את האותנטיות המדהימה שלו. עד כמה שזה הסרט של אחמד, הסצנות הטובות ביותר הן כשהוא חולק את המסך עם המועמד עכשיו לפרס האקדמיה פול ראסי, בנם השומע של הורים חירשים, המגלם את המנהיג העדין אך הנחוש של בית חירשים מחלים מכורים.

4. יהודה והמשיח השחור

סרטו הסוחף של שאקה קינג שלט בעונת הפרסים ביותר עם זכיות על הופעתו המרגשת של דניאל קאלויה בתפקיד פרד המפטון, אבל העלילה שלו מתחילה בוויליאם אוניל (בגילומו של לייקית' סטנפילד), גבר שחור שנעצר על גניבת מכונית והציע עסקת טיעון אם יחדור לפרק אילינוי של הפנתרים השחורים ויאסוף מידע מודיעיני על היו"ר שלו, המפטון. זֶה עזבמסגרת בסגנון נותן לסרט את המתיחה והמתח של מותחן פשע, ובו זמנית מגיש שיעור היסטוריה על המטרות העיקריות של תנועת הפנתר (אחריות משטרה, חינוך ורפורמה בכלא וסולידריות של קבוצות מיעוט), ו י. מסע ההכפשות האלים של אדגר הובר של ה-FBI מה שהוביל לתיאור השלילי של התנועה עד היום. הבימוי של קינג הוא כמעט דוקומנטרי בלכידת התקופה שלו, הן באותנטיות והן באכזריות שלו, אבל התסריט (שנכתב בשיתוף עם וויל ברסון) שומר את ההתמקדות בחוזקה על הדמות, בידיעה שעם סטנפילד, קאלויה, ג'סי פלמונס, ו שחקנית המשנה הפריצה דומיניק פישבק (מגלמת את ארוסתו של המפטון, דבורה ג'ונסון) הוא הרכיב את אחד מהקאסטים הטובים ביותר של השנה.

3. מנק

אלה שמצפים מנק להיות מכתב אהבה נוסטלגי להוליווד העתיקה או מבט ישיר מאחורי הקלעים על יצירתו האזרח קיין בטוח יתאכזבו. אבל אז שוב, מתי יש דיוויד פינצ'ר עמדת אי פעם בציפיות הקהל? זה נכון הסרט הכי טוב שלו מאז הרשת החברתית הוא אותנטי בקפדנות, מפסקול המונו שלו, לצילום בשחור-לבן ועד ייצור ועיצוב תלבושות, לאותם סימני צריבה לשינוי סלילים שצצים בפינה הימנית העליונה של המסך. עם זאת, מתחת לדיוק הטכני יש סיפור עמוק יותר על האחריות של הסרטים לקהל שלהם. מערכת הסטודיו של מנק אולי נראה לילה ויום משלנו, אבל הרעיון של מפעל חלומות שמוציא בידור קל לצריכה בתקופות של תהפוכות פוליטיות, הדגמה מוקדמת של חדשות מזויפות, והתמונה של אדם שנשאר ער בליל הבחירות ומבין שדברים השתבשו בצורה נוראית, שגויה נורא מדברת בדחיפות כל כך להיסטוריה הקרובה. רודף. מנק זה פחות חגיגה של האזרח קיין מאשר איך סרטים יכולים עוֹד עניין - איך אדם אחד יכול להשתמש במערכת שבורה כדי לנקום בשחיתות המולדת שלה בדרך היחידה שהוא יודע איך - על ידי כתיבת הסרט הגדול ביותר בכל הזמנים.

2. מינארי

סרטו החצי אוטוביוגרפי של לי אייזק צ'ונג על התבגרות כמהגר דרום קוריאני בארקנסו הוא לא רק אחד הסרטים החביבים והעדינים ביותר של השנה, אלא גם אחד מהאמריקאים ביותר. סטיבן יאון ו-Youn Yuh-jung קיבלו מועמדויות לאוסקר על הופעותיהם ב מינארי בתור הפטריארך השואף להפוך את משפחתו לגאה ולסבתא הגסה אך החביבה, בהתאמה. עם זאת, האנסמבל כולו יוצא מן הכלל; נואל קייט צ'ו ויקיר עונת הפרסים אלן קים נותנים הופעות ילדות אנושיות להפליא, והאן יי-רי, בתור אמא שמנסה להפיק את המיטב ממצב פחות אידיאלי, היא ללא ספק הלב הפועם של הסרט כולו. התוצאה הרועדת ומטלטלת הנשמה של אמיל מוסרי היא החלום האמריקאי בהתגלמותו, קטע מוזיקלי נוגה אך משתוקק בצורה מושלמת מתאים לסרט הירוק והשופע הזה על ההרס המבעית של עקירת חייו מהשורש ועל האפשרויות הבלתי מוגבלות של מה שקר לאחר.

1. ארץ נוודים

היו הרבה סרטים טובים השנה, אבל רק אחד יפה, יסודי, סוחף כמו ארץ נוודים, דיוקן של קלואי ז'או של אאוטסיידרים נוודים שמתעלה על קולנוע בלבד וחוצה אל הנשגב. פורסמה כהפוגה קצרה בין סרטה הקודם הרוכב ו מארוול בקרוב הנצחים, ארץ הנוודים הוא הכל מלבד זרוק. המצלמה המשוטטת, צילומי שעת הקסם של המערב האמריקאי, המוזיקה שוברת הלב בעדינות - אלה אלמנטים משולבים יוצרים ללא הרף רגעים שחוגגים את חיוניות החיים גם כשהם מתאבלים על אמריקה אָבֵד. כמובן, זה עוזר לפרנסס מקדורמנד, שהבררנות שלה כלפי פרויקטים ומחויבות לאמת גרמה לה שוב להציג את אחת מהופעות השנה, צוות של נוודים מהחיים האמיתיים ולחלוק איתם את המסך בצורה כזו שהסיפורים שלהם זורחים יותר מכל כוכב קולנוע. אם יש סרט אחד השנה שמדגים את מלוא כוחו של הקולנוע, איך הוא יכול לתת לקהל צוהר לתוך חיים שונים משלהם אפילו שהם נוגעים במשהו עמוק ואמיתי בתוכם, תראו לא נוסף.

עיכובים בסרט של דיסני מ-2022 בגלל דאגות הפקה לא בקופות

על הסופר