'המתח': זה לא מתאים לכולם ועדיף כך

[זו סקירה של הזן עונה 1, פרק 4. יהיו ספוילרים.]

-

כצפוי, הדברים ממש מתגברים. במקום שאף, נורה וג'ים ימשיכו לחפש תשובות תוך שהם לא מודעים לחלוטין למה שקורה באמת, פרק 4 של הזן, 'זה לא לכל אחד', זורק אותם ישר לתוך המציאות של המצב וזה משרת את כל שלוש הדמויות בצורה יוצאת דופן.

ראשית, זה מספק להפליא ש'זה לא עבור כולם' תופס בדיוק היכן 'חלף חלק' עזוב. תוכניות רבות היו פשוט חותכות לסצינת הנתיחה הכבדה שלאחר המוות, בהנחה שההפסקה בין הפרקים תמנע מאיתנו לתהות כיצד התמודדה השלישייה עם ההלם ועם גופתו של רדפרן.

אבל לא כאן, ולראות איך הם משלימים עם מה שקרה זה עתה זה בקלות אחד הרגעים המרתקים של הפרק. שלושת הפרקים הראשונים לקח את הזמן לבנות את הדמויות, אז עכשיו יש לתוכנית את הלוקסוס של לתבל דברים על ידי ערעור ציפיות והנה, הכותבים באמת מנצלים את זה.

הזן לא רק מצמצם את הסצנה לדיאלוג אקספוזיציוני המפרט איך הדמויות מרגישות ומה הן מתכננות לעשות הלאה; במקום זאת, זה מאפשר לך לצפות בזמן שהם מעבדים הכל. בין אם זה באמצעות מילים או צילומי תגובה, אתה מודע היטב לכך שהגלגלים מסתובבים בראשם ושהם מנסים למצוא איזון בין ביצוע פרוטוקול לבין עשיית מה שצריך כדי להציל את העיר, להצדיק ולבסס את ההחלטות שהם מקבלים בדי מקומם הזה מַצָב.

סצנת הפתיחה דינמית בצורה יוצאת דופן כאשר כל שלושת השחקנים שומרים על מה שבאנו ללמוד עליו הדמויות שלהם שלמות ובמקביל גם חושפות רבדים חדשים על ידי עיסוק מחומם ואמיתי הלוך ושוב. בדיוק כשאתה חושב שאתה מכיר את האנשים האלה ויש לך תחושה של איזה מסלול הם הולכים לקחת, הכל משתנה וזה משאיר אותך לנחש לאורך כל הפרק, במיוחד כשאפ ונורה עומדים פנים אל פנים עם סטרקיאן בארנוט בית.

בסוף פרק 3, לו הייתם שואלים אותי אם נורה תהיה זו שתשתתף בתוכנית של סטראקיאן, הייתי אומרת שכן, אבל פרק 4 מצליח לחולל תפנית משכנעת בצורה מרשימה. היא לא עוברת מלהיות הראשונה שהאמינה לסטראקיאן לשנות את דעתה לחלוטין. במקום זאת, טיפין טיפין, אתה רואה אותה לאט לאט מתרחקת בזמן שאפ מתקדם קדימה.

לג'ונתן הייד יש כמה סצנות חזקות כמו אלדריץ' פאלמר ו גאס של מיגל גומז נהנה מדינמיקה משפחתית מבוססת וסוחפת, אבל זה אנסל (ניקולאי וויטשל) ואשתו אן-מארי (אלכס פקסטון-ביסלי) שגונבים את שאר הפרק כי המצב שלהם כולל כמה החלטות ממש מרעננות התנהגות.

מצד אחד, ראינו את רדפרן ובוליבר מאבדים את זה ונכנעים לטעם שלהם לדם, אז זה רק טבעי להניח שאנסל גם יאבד בסופו של דבר את יכולתו להתנהג כמו אדם נורמלי ואולי להרוג אהובים יחידות. עם זאת, הוא מחזיק מעמד מספיק זמן כדי לכבול את עצמו בסככה כדי להציל את משפחתו - ובכן, מינוס גרטי.

אן-מארי גם הופכת לדמות שובת לב במיוחד בזכות ההחלטות המפתיעות אך הנתמכות היטב. מהרגע שפגשנו אותה, היא הוצגה כאישה אוהבת נחמדה ונורמלית ואז "זה לא עבור כולם" זורק את הזווית הדתית, נותן לך את הרושם שהיא תעשה הכל בשביל אנסל וגם תמיד תעשה מה שיש ימין.

אבל אז שני הערכים האלה מתנגשים, ולראות אותה מנסה לנווט את הפרדוקס הזה הופכת את הרצף לגדול הגמר הרבה יותר מסתם "הטוויסט הגדול". זה משהו שאתה מסוגל להתחבר אליו ולהבין גם.

הזן הוא בהחלט בכיוון הנכון עד כה. דברים נעשו קצת איטיים פנימה פרקים 2 ו-3, אבל פרק 4 מוכיח שהיה שווה לוותר על הדם, האקשן והעפר למען האופי פיתוח כי זה מבטיח שלתוכנית יהיה כל כך הרבה יותר מה להציע מעבר לערך ההלם בזמן שאנחנו זזים קָדִימָה.

הזן ממשיך ביום ראשון הבא עם 'זה לא לכולם' בשעה 22:00 ב-FX.

עקוב אחר פרי בטוויטר @PNemiroff.

בלייק לייבלי מגיב להפסקת המשחק של ריאן ריינולדס בהומור מיוחד